קוראים אהובים שלי❤️
מה קורה? איך אתם מרגישים?? התגעגעתי🥲
לפני שאחשוף בפניכן את הטיזר בא לי לדבר איתכם קצת.
אני יודעת שנעלמתי קצת הרבה לאחרונה, והרגשתי צורך לעדכן פה קצת. אני מודה שהתלבטתי אם להעלות את זה או שכבר לחכות עד שאצליח לסיים לכתוב את הפרק עצמו, כי לפעמים אני מרגישה שאני מתרצת את קצב הכתיבה שלי בדברים שונים בחיי.
אבל האמת היא שבתקופות מסוימות- כמו עכשיו- אני כל כך סוערת ולא מסוגלת להביע את עצמי החוצה. זה בא לידי ביטוי בהכול- בביטוי העצמי שלי, במי שאני, בכתיבה, במצב רוח שלי. בקשרים שלי עם אנשים.
מה שהשתנה הוא שלאחרונה התחלתי בטיפולים פסיכולוגיים. הפעם האחרונה שזה קרה היה ביום רביעי בשבוע שעבר, ופשוט יצאתי מהטיפול מפורקת. עד עכשיו לא התאוששתי ממנו ומהמסקנות שהגענו אליהן בזמן הטיפול. אני מבוהלת, דיי שבורה ומתקשה להאמין שזה באמת הסבל שהנפש שלי עוברת...לפעמים יותר קל להדחיק, אתם יודעים? ובטיפולים האלה את חייבת לפתוח פצעים ישנים בכוונה- שהדחקת כל השנים האלה, שעשית הכול רק כדי לברוח מהם- וזה אחד הדברים היותר קשים שאפשר לעשות.
הרי הפצעים האלה מעולם לא חוטאו או נרפאו- הם עדיין בלב שלי ונפתחים בגלל המון טריגרים שאני חווה יום יום.
בזכות הטיפול, יכול להיות שאני סוף סוף מגיעה לאיזה שהיא אבחנה רפואית לגבי סערות הרגשות שפוקדות אותי וזה דיי מפחיד, אבל אני גם כבר נואשת לעזרה.
אני כל כך מקווה שבעתיד אסתכל על השנה הזאת לאחור ואוכל להגיד שזו השנה ששינתה את חיי לטובה. שנה שסוף סוף העזתי לומר- קשה לי, אני לא בסדר, ואני חייבת עזרה.
החלום שלי כרגע הוא להיות שלמה עם עצמי, להיות מאושרת.
ומעצבן אותי כשאני לא מצליחה לכתוב כי כתיבה עוזרת לי מאוד להשלים עם עצמי...אבל בזמנים כאלה, כשהנפש שלי עמוסה ולא פנויה רגשית, אני לא מסוגלת לכתוב כמו שצריך. כי את הספר אני כותבת מתוך הרגשות שלי- וכשאני לא מבינה את הרגשות האלה ואפילו מפחדת מהם אז אני לא מצליחה לכתוב.
אז לסיום, אני אוהבת אתכם ברמות והכי רוצה בעולם להעלות לכם מיליון פרקים, אחד אחרי השני- רק הלוואי שהנפש שלי תאפשר את זה.🤍
החלטתי לשתף אתכם באחת הסצנות היותר עמוקות ומרגשות בפרק- כזו שגם דיי מותאמת למצב הרוח שלי עכשיו.
קריאה מהנה❤️
****
קריסטיאן
"אוהב?" הוא מבטא את המילה כאילו היא הזויה, מופרכת לגמרי מהמציאות, ומאגרף את ידו על כרית מושב הנוסע שלי. "את יודעת בכמה אנשים השלטתי גיהינום כי רצחתי את האהובים שלהם?" הוא רוכן אליי, עיניו החדות לוכדות את שלי כתפריה של חית פרא. "גרמתי לכל כך הרבה נשים בעולם הזה להיות אלמנות, הפכתי מאות ילדים ליתומים ואילצתי הורים לקבור את הבנים שלהם בטרם עת.״ קולו צונח לכדי נהמה שמרעידה את עצמותיי. ״אחרי כל זה, אי אפשר לאהוב."
״אבל...״ אני מתעמקת בעיניו כשקולי מתרכך. "אי אפשר לחיות בעולם הזה מבלי להיאחז לפחות באדם אחד שאתה אוהב."
"תופתעי לגלות שזה אפשרי לחלוטין. אני הדוגמא לכך."
דבריה של אימי חובטים שוב בליבי ומזכירים לי שכל המשפחה של דין מתה בתאונה מצערת.
התנשפות כאובה נפלטת ממני.
איך הוא מסוגל לחיות אחרי אובדן משפחתו? איך הוא מסוגל לחיות בלעדי האנשים שהוא אוהב?
דמעות מציפות את עיניי כשאני מביטה בו.
אני אפילו לא יכולה לתאר לעצמי כמה כאב שוכן במעמקי נשמתו השחורה.
עיניו של דין מבזיקות באזהרה כשהוא מבחין בדמעותיי, והוא מיד לוכד אותן באצבעותיו, לא נותן להן סיכוי לזלוג וחורק את שיניו. "שלא תעזי."
"לאף אחד לא מגיע לחיות בלי האנשים שהוא אוהב בעולם הזה," אני אומרת ברעד.
הוא מניד בראשו, גופו מתאבן כחומה. "תפסיקי עם הרחמים האלה. תפני אותם רק כלפי עצמך והחיים העלובים שלך בצל של אבא שלך."
__________________________________
תודה לכם על ההקשבה, אוהבת המון ומקווה שאצליח להתעשת בקרוב ולהיות מסוגלת לכתוב מבלי שתכאב לי הנפש בצורה בלתי נסבלת🥲❤️
YOU ARE READING
קוברה
Romanceאינסטגרם: RomalStories@ •מומלץ לקרוא את התקציר המלא שנמצא בעמוד הראשון בספר! דין ערפד מפלצתי. שטן ארור. ובעוד זמן קצר הולך להתווסף לי תואר כבוד, הרוצח של קוברה הקטנה. כל יצור מאוים ממני עד מוות, וכל בחורה נופלת במלכודת ומתחננת שאשתמש בה לצרכיי. מטר...
