קוברה

פרק 73

קריסטיאן

שבוע חדש בתיכון נפתח ואיתו מגיע שיעור היסטוריה ראשון במערכת.

אני מסדרת את כלי הכתיבה שלי על השולחן כשהצלצול רועם בכיתה וכל התלמידים נכנסים. חולפת חצי שעה מתחילת השיעור והמורה עדיין לא מגיע. האיחור הזה לא אופייני לו, אבל כולם נראים מרוצים מזה בסך הכול.

אני שולפת את הפלאפון שלי כדי לעבור על הודעות בזמן הזה, ומגלה ארבע הודעות שלא נקראו מאת ג'וני.

ג'ון-ג'וןהזנזון: אני רוצה למות.
ג'ון-ג'וןהזנזון: אני לא מאמין שזה קרה לי.
ג'ון-ג'וןהזנזון: מישהו צילם אותי ואת בן מזדיינים ביער בזמן היריד והפיץ להנהלה.
ג'ון-ג'וןהזנזון: בבקשה תחזרי אליי.

שפתיי נפערות בתדהמה. אני מקלידה לו חצי הודעה עד שדלת הכיתה נחבטת לרווחה.
המורה עומד בפתח, שטוף זעם ונראה כאילו הוא עומד להרוג את כולנו. אני זורקת במהירות את הפלאפון לתוך הקלמר. כולם שותקים באחת.

הוא נכנס בהתנשמות מחוספסת, מטיח את התיק שלו על השולחן ולוגם מכוס הקפה הענקית שלו בעיניים צרות. "בוקר מזוין לכולם."
הוא מניח את הכוס על השולחן, צועד אל מרכז הכיתה בארשת פנים מפחידה. "אתם בטח שואלים למה התעכבתי לשיעור הזה. טוב, זה קרה כי הייתה לי פגישה מיוחדת במינה במשרד המנהל הבוקר." הוא משלב את ידיו בקשיחות. "עכשיו תורי לשאול שאלה." שפתיו נמתחות לפס דק. "מי מכם הזדיין ביער בזמן היריד למרות האזהרות שלי?" הכיתה שותקת דממת אלחוט. הוא סורק באיטיות את רחבי החדר ומגחך. "כמובן. אף אחד לא יודה באמת."
הוא חוזר למקומו מאחורי השולחן בהתנשמות עמוקה. אני מציצה אל התלמידים מאחוריי מחליפים מבטים שומרי סוד אחד עם השני.

המורה חובט בשולחן בצרחה שמקפיצה את כולנו במקום. "גם זוג המתרוממים שתפסתי מזדיינים ביריד לא היו מוכנים להודות, ותראו לאן הם הגיעו!"
עיניי נפערות כשמסביב נשמעות התלחשויות. פאק. המוח שלי מתחבר להודעות שג'וני שלח לי.
הדפוק הזה מדבר על ג'וני ובן.

הוא זוקר אצבע מזהירה. "נתתי להם חודש ריתוק ועבודות שרת עד סוף השנה, אבל אל דאגה...עוד אתפוס כל אחד מכם שהזדיין ביריד, חבורת פושטקים חרמנים. השעון מתקתק."