קוברה

פרק 4

(שוכתב בתאריך 1.02.2021)
•דין•

הוא מחייך לעברי בארסיות וזוקר את סנטרו מעלה. "ובכן, כחלק מהצטרפותך לכוחותיי, יש לך כבר מחויבות ראשונה לבצע." כבר? לעזאזל. אני מכווץ את גבותיי ומרסן את כעסי. הוא בטח הכין לי כבר מראש רשימת מטלות שמטרתן להיפטר ממני.

הוא אוסף את התצלומים של ג׳יאנה חזרה לתוך התיקייה שלה וסוגר אותה. "אני מרגיש שבזמן האחרון הבת הקטנה שלי, קריסטיאן...לא בטוחה. אתה בטח יודע שהסכנה איננה אורבת לה רק בחוץ, כשהיא חשופה לאויבים שרוצים ברעתה. יש גם המון נערים בתיכון שלה שעלולים לפגוע בה, וזה משהו שאני לא מוכן לו בשום אופן." הוא ממשיך בקול לעגני. "ושלא תבין לא נכון, ישנם רבים מאנשיי שנמצאים במעקב עליה בכל רגע נתון. אלא שבבית הספר...טוב, אני רוצה שיהיה עליה מעקב נוסף, ושלא יראה חשוד לעין."

אלוהים אדירים.

זו פאקינג בדיחה? כי לא יכול להיות שהוא מתכוון לזה ברצינות. לא יכול להיות שלפני כמה רגעים הוא כמעט רצח אותי כי אחי כמעט רצח את נכדו של ארנולד קוראדו, ועכשיו הוא נותן בידי אחריות שכזו על הבת שלו.

המבט שבעיניו מבשר לי שהוא לא צוחק. "אני יודע כבר מה עולה במחשבות שלך, אבל תן לי להסיר כל ספק מליבך." הוא מביט בי במבט מצמית ונהם, "שלא תעז לחשוב לרגע שחייה תלויים בך, ילדון. אנשיי משגיחים על קריסטיאן בכל עת, וכך גם ישגיחו עליך בשעה שתבצע את תפקידך. "

אני מגחך בפליאה. "סלח לי, אבל אני לא מבין. אם כבר קיימת השגחה הדוקה על הבת שלך כפי שאתה מתאר, איך אני עומד לתרום לכל הסיפור כאן?" פרד מושך בכתפיו. "אני מעוניין לתת לה את ההגנה הטובה ביותר, ללא צל של ספק שתתרחש תאונה או פספוס. בכל זאת, מדובר כאן בעובדות." הוא נאנח. "גם לוחמיי המיומנים ביותר הם בני אנוש, בסופו של דבר. הדרך הטובה ביותר להגן על בתי מיצורים על טבעיים, היא בעזרת יצור כזה. היגיון פשוט, לא?" הוא מחזיר את תיקייתה של ג׳יאנה למקומה במגירה ומכחכח בגרונו. "אז לפני שנחתום על כל המסמכים הדרושים, בוא נוודא שאתה מבין את הקשר בין כל מה שאמרתי-לאחותך."

אני פוער את פי. לא. אלוהים, לא.

הוא לא יכול לקשור אותה לכל זה.

הוא ממשיך לדבר בטון קפוא "ההסכם מסתכם בעצם בצורה דיי פשוטה: כל פגע, פצע או אפילו השריטה הקטנה ביותר שתגרם לקריסטיאן בעת שאתה ממונה עליה- שקולים כנגד אחותך המתוקה." אני קופא במקומי, והלב שלי צונח לתחתונים. "אני חושב שאתה מבין את המשמעות של זה, אבל לא לגמרי." הוא מחייך. "אני בטוח שאתה מבין שהבת היקרה שלי לא שקולה כנגד אחותך. זה לא כוחות. אי אפשר להשוות יהלום לחתיכת אשפה מזוהמת. כך, שכל שריטה קטנה שתיגרם לקריסטיאן, ג׳יאנה תשלם פי 7. "

הדם בעורקיי פועם בחוזקה והולם כנגד אוזניי.

אני קרוב, כל כך פאקינג קרוב מאי פעם לרסק את מעטה השליטה שלי ופאקינג להכות אותו עד זוב דם.

הוא ממשיך, "אתה בטח שואל את עצמך מה זה אומר. טוב, לדוגמא: אם קריסטיאן נחתכת באצבע שבכף ידה בזמן שאתה ממונה על ההשגחה עליה, לג׳יאנה תיכרת כל הזרוע. אם לקריסטיאן נגרם פצע בברך שמאל, מכל סיבה שהיא, לג׳יאנה תיכרת כל הרגל השמאלית." אני מאגרף את כפות ידיי ונועץ את ציפורניי בבשרי עד שהוא מדמם. אני נעזר נואשות בכאב הצורב של כפות ידיי המדממות, רועד במקומי ונאחז בקול השפוי היחיד שבמוחי כרגע, מבעד לקולות הרבים שקוראים לי לערוף את ראשו.

ג׳יאנה, דין.

פעימות עורקיי מתחילות להירגע.

זו ג׳יאנה.

אני מתנשם ומתחיל לחוש את השליטה המרוסנת שחוזרת אליי.

חבל שתעשה משהו מטופש אחרי כל השנים האלה, כשעכשיו יש לך סיכוי ולו הכי קטן לפגוש את אחותך.

אני מישיר אליו מבט רציני ומחייך חצי חיוך. "אם כך, אני מציע שנגיע לסיכומו של הערב הזה." אני מחווה בידי לעבר המסמכים שבידיו ומרים את גבותיי.

"שנחתום?"

________________________________

אני כל כך שמחה שיותר ויותר מכם קוראים ואוהבים את הסיפור❤️
סתם שתדעו- כתבתי כבר את הפרקים הבאים, ואלוהים, אפילו אני הייתי במתח כשכתבתי וקראתי אותם. אני מתה כבר שתקראו את הפרק הבא,.🤭
פרק 5 יעלה כשיהיו כאן לפחות 8 הצבעות❤️
מקווה שנהנתם-
אוהבת, רומל.🖤