קוברה

🌹חווית הטירונות שלי.🌹

לא הודעת פרישה! אל תיבהלו😚❤️

אז כבר מלא זמן שלא העלתי פרק, בין אם אתם יודעים ובין אם לא אז התגייסתי לפני חודש, הספקתי לסיים כבר טירונות (!!) והתחלתי קורס, שאני בו כבר שבועיים.
היה חשוב לי לעדכן אתכם שאני חיה ולא חס ושלום מתכננת על פרישה, ל ה פ ך !
אני ממשיכה לכתוב נון סטופ.
בין אם זה היה בטירונות בהפסקת פריסה, בשעת טש, על 7 שעות שינה מטכליות שהפכו ל5 כי השקעתי מהן לכתיבה ולפיתוח הסיפור, בין שיעורים, בשיעורים, בהפסקות, בזמנים מתים ובכל זמן שרק נתון לי.
כל יום שעובר אני כותבת עוד סצנה חדשה שעולה לי בראש, במחברת, בפנקס, בפתקים באייפון, אני כותבת וכותבת בכל מקום וזמן שיש לי כאן, ותאמינו לי, בקושי יש זמן!

המטרה של ההודעה הזאת היא עדכון במצבי, אבל בעיקר כדי לומר לכם תודה.

תודה ענקית, על שעוד ועוד מכם מצטרפים וקוראים את הספר שלי.
אתם לא מבינים מה המשמעות של זה עבורי. אתם לא מבינים איך זה חיזק אותי כאן בטירונות.
הטירונות עצמה לא קשה. באמת שלא. היא מאתגרת, אבל לא קשה.
אבל החלק החברתי? הוא זה שהיה עבורי קשה, ולמען האמת, גרע לי הרבה הנאה מהטירונות.

היו לי כאן בטירונות הרבה ימים של תחושת בדידות, שאני לא שייכת, שאני לא חלק. כן, אני מודעת לכך שיש לי קשיים חברתיים והסתגלות איטית, אבל לא הייתי מוכנה לשנות את עצמי כדי להתחבר לבנות.
נדפקתי קצת עם הבנות בחדר, 2 מהן היו קצת רעות אליי והעירו לי על כל דבר קטן שעשיתי שלא היה כמו שרצו.
זה לא נעים ככ לחזור לחדר בכל הפסקה, או בסוף יום כשאת עייפה בטירוף, ואז לחוות עוד אי נעימויות, ולא באמת להרגיש מנוחה ורוגע.

אבל יודעים מה הדליק את האש שלי חזרה?
התגובות שלכם, אלוהים!
אתם לא מבינים איך זה הרגיש לקום ב5 בבוקר,אחרי יום אחר יום של בדידות, ואז פתאום להדליק את הפלאפון ולגלות תגובות חדשות מפרגנות בטירוף ועוד הצבעות על הסיפור. זה באמת העלה לי דמעות לעיניים. מחק את כל העוקצנות שהרגשתי מלא מעט בנות עד כה. מילא אותי ברוגע ושפיות. באמת. זה כל כך משמח אותי שאתם מגיבים.

אני מבטיחה לכם שכל בוקר או רגע של עצבות בטירונות, הייתי פשוט נכנסת לוואטפד בהפסקה הקצרה, וקוראת שוב ושוב את התגובות שלכם, והחיוך על הפנים שלי חזר. זה היה אחד הדברים שהכי חיזקו אותי כאן ונתנו לי כוח להמשך.
דרך אגב, אני עושה את זה גם כאן בקורס, כדי לשמור על מוטיבציית שיא. הקורס הוא חוויה שונה לגמרי מהטירונות עבורי, ואני שמחה בטירוף על זה. אני באמת ממש נהנית!
הכתיבה באמת מרגישה עבורי כמו מקום מפלט, כמו בית.

אבל לבסוף, כן חשוב לי לספר קצת על הטירונות: בין אם התגייסתם ובין אם לא, רק רציתי לומר לכם שהטירונות יכולה להיות גם לא ככ כיפית כמו שכולם אומרים.
אני כנה. לעומת מה שכולם אומרים על הטירונות, לא מצאתי חברים לחיים. רוב הטירונות הייתי כבויה. לא הייתי עצמי. בכל יום מצאתי דברים טובים ואני שמחה שעברתי את הטירונות בסך הכול, יש בה מלא ימים מגניבים (בעיקר המטווחים!!!) אבל חוץ מזה, אני לא מתביישת להודות שהיה לי בינוני מינוס בטירונות.
וזה לגמרי בסדר!

היה לי חשוב לשתף את זה כי אולי חלק מכם גם הרגישו/ ירגישו ככה, ורציתי להגיד שאתם לא לבד, לא לכל אחד הטירונות היא חווית חייו, או החוויה הכי מהנה בגיוס, כמו שהרבה אומרים.
הסגל תמיד חזר על העובדה שעוד נתגעגע לתקופה הזאת.
פייר? לא נראה לי. זו לא הייתה תקופה נדירה. היה בסדר.
ואני לא ילדה שלילית, אני הכי אופטימית בעולם ותמיד משתדלת להסתכל על הכול לטובה. אבל באמת הייתי בדאון רציני כאן בטירונות, ואני שמחה שפשוט סיימתי עם זה.

לעומת זאת, מהרגע הראשון שעברנו לקורס, אני כל כך נהנית.
כל יום כאן בקורס הוא כיפי. באמת! אפילו שאנחנו לומדות ועושות מלא משימות מ6 בבוקר עד 22:00 בלילה, כל כך טוב לי כאן.
הכרתי בנות חדשות ומתוקות, אני אוהבת כל אחת ואחת מהן. התחברתי אליהן כל כך.
אז מה שרציתי להגיד הוא שאל תרגישו רע אם הטירונות היא לא חווית חייכם, הרבה אנשים, כמוני, לא באמת מתגעגעים אליה!
ובנוסף, תמיד תתנו הזדמנות להמשך, ליום הבא, לשעה ואף לדקה הבאה. אתם לא יודעים מה יכול להשתנות, ותאמינו לי, הרבה יכול להשתנות בזמן קצר ככ. מניסיון!

הפרק הבא כבר כתוב בחלקו, אני בתהליכי עריכה עד שאשחרר אותו לחופשי. בכל זאת, הסגירות בקורס הן 12/2, ודרך אגב- לסגור 12/2 זה באמת לא כזה נורא, זה אפילו כיף, העיקר הוא עם איזה חברים אתה סוגר!

לבסוף, אסיים במשפט ששמעתי לא מעט כאן, ואני באמת מזדהה איתו ומרגישה שאתם צריכים לשמוע אותו-
זה לא משנה מה התפקיד שלך או איפה אתה משרת, מה שיהפוך לך את השירות הצבאי לבלתי נשכח הוא החברים שלך והאנשים הסובבים אותך.

אז בקרוב אני מסיימת את הקורס ואוכל לכתוב ולהעלות פרקים בתדירות יותר גבוהה!
פרק 19 יעלה בקרוב, ועד אז, שוב תודה לכולכם.❤️
שתהיה שבת שלום, אוהבת ומעריכה אתכם מלא, רומל.🖤