קוברה

פרק 81

קריסטיאן

אנחנו מתנשמים, גופינו מיוזעים ודביקים, מתאוששים עד רסיס העונג האחרון שמתפוגג בחיבור איברינו. "אוי אלוהים, זה היה מדהים." אני מביטה בו, מחויכת ומתנשמת. "אם תזיין אותי ככה יותר, אולי אתחיל לדבר יפה תמיד." אני פוצה את פי כדי לענות לו ומרגיזה אותו. הוא מוחץ את לחיי בידו הגדולה ומרסק את שפתיו על שפתיי.
הזין שלו עדיין בתוכי, מעורר בבת המטופחת שלי רעב מחודש. הוא תולש ממני את פיו ומטלטל את פניי בעדינות תוך כדי שהוא גוער בי. "אם תמשיכי לנבל את הפה, אמלא אותו בזרע." ארשת פניו קשוחה בעודו רוכן אליי וחותם את דבריו בנשיקה מתוקה על אפי.

אני לא יודעת איך הוא מסוגל לאיים למלא את הפה שלי בזרע ובאותה נשימה לנשק את אפי במתיקות, אבל זה גורם לי לחייך.

דין יוצא ממני והופך אותנו לתנוחה המוכרת, כשהוא שוכב על גבו וגופי העירום מתכרבל לתוך שלו, זרועותיו מקיפות אותי, שומרות עליי בחיקו. הכוס שלי מתכווץ כשאני מרגישה את הזרע החם נוטף בין רגליי. אני מצמידה אותן באינסטינקט לשמור את הזרע בתוכי, אוהבת את התחושה הלוהטת באיברי. 

הוא מסיט קווצות שיער מיוזעות מפניי ונושק לקודקוד ראשי. "את יודעת שאת צריכה לעמוד במילים שאת מבטיחה לי, גם כשהן נאמרות בזמן סקס?"
"מממ...שכחתי מה הבטחתי." אני מכחישה בחיוך, מסתירה את פניי בחזהו.
אצבעו מלטפת את כתפי. "נחשה קטנה."
"נחשה?" אני מרימה אליו את מבטי. "המצאת לי כינוי חדש?"
"זו מי שאת, וזו מי שתמיד היית," הוא שוזר את אצבעותיו בתלתליי, מטה את ראשו במלמול אבוד. "קוברה קטנה ויפהפייה."

אני נזכרת בספר שקראתי מוקדם יותר בצהריים ומסיטה את מבטי בשתיקה, מלאת שאלות שבוערות בי לשאול, כמו, למשל, מה היא "הנבואה" שמורנו דיבר איתי עליה בנשף האחרון, ולמה לא מצאתי אף אזכור שלה בספר. 
דין תופס בסנטרי וקמט מופיע בין גבותיו כשהוא שם לב למבטי התועה. "מה קרה?"

עיניי מתרוצצות בין עיניו. אני תוהה אם כדאי לי בכלל לפתוח את הנושא הזה איתו. הוא עובד בשביל אבא שלי, אבל הוא גם נחשב לאויב שלנו. אני מחליטה לעצור את ההיסוס שלי ולהסתכן, מאשר להישאר עם ספקות שיכבידו עליי.

עיניי עוקבות אחר אצבעי, שמציירת מעגלים מלטפים על שרירי חזו בניסיון לרכך אותו למעני. אולי כך הוא יסכים לספר לי מעבר למותר לו. "אתה יכול לספר לי דברים שאתה יודע על האחווה?"
שריריו נדרכים תחתיי. הוא חופן את עורפי וארשת פניו הרכה הופכת לזועמת. "למה שתרצי לדעת עליה? את לא עומדת להיכנס אליה בחיים."
"נכון, אבל..." אני כמעט שואלת למה הוא כל כך כועס מהמחשבה עליי לוקחת חלק באחווה, אבל מתעלמת מהשאלה הלא רצויה ומתרכזת במטרה שלי. "אני בסך הכול סקרנית." אני מביטה ישירות בעיניו ושואלת את מה שיושב על ליבי. "מורנו סיפר לי על...הנבואה. אתה יודע מה זה?"