קוברה

פרק 42

קריסטיאן

אני נכנסת לחדר האוכל, וקופאת במקומי למראה עיניי. אני מרגישה כאילו ירו בי צרור של כדורים מלאים ברעל בוגדני, ואת עולמי קורס מתחתיי.

עיניים ירוקות צדות את עיניי בשטניות המוכרת שלהן, וחיוך בלתי נראה לעין מעטר את פניו של לא אחר מהנער השנוא עליי בכל הייקום הזה...דין טרוצקי.

קולו הנוקב של אבא נשמע מראש השולחן. "שבי, קריסטיאן. אני בטוח שהימים האחרונים הציפו בך המון שאלות."

"נכון," אני ממלמלת, ומתיישבת בכיסא מול שלושה גברים- אדגר חברו של אבא, דין, שאלוהים יודע למה נמצא כאן, לעזאזל, ובחור נוסף, שרירי וחום שיער, שנראה צעיר מדין. אבא, כמובן, יושב בראש השולחן, כמיטב המסורת.
עיניהם של כולם נחות עליי, והחשש מהלא נודע, גורם לי לנוע בחוסר נוחות.

השולחן ערוך ועמוס במטעמים משובחים, וזה מעצבן אותי. עוזרות הבית מגישות לכל אחד מהסועדים מנת פתיחה של דג סלומון אפוי בציפוי עשיר של ירק, ואני מעקמת את אפי.

הם באמת מתכוונים לסעוד במקום להתחיל ולומר לי את כל העובדות שאני חייבת לדעת?

אבא אוחז במזלג ובסכין, חותך את הסלמון ומתחיל לאכול ראשון, כמיטב המסורת. כל הגברים אוכלים יחד איתו, ואני מרגישה שאני עומדת להיטרף בדעתי.

אני נועצת את עיניי בדג המזדיין. מה עשיתי שאבא מזלזל בי כך? למה הוא תמיד חייב לבחון אותי עד קצה גבול היכולת שלי?

אני שמה לב שאדגר נועץ בי מבט מורט עצבים המורה לי להצטרף אליהם. אני נועצת את ציפורניי בכפות ידיי כדי שלא לבכות או לצרוח.
תתאפקי, קריסטיאן.
זו המסורת. אין שיחה ללא סעודה.

אני לוקחת את המזלג והסכין בידיים רועדות ולוקחת חתיכה מהסלמון הנימוח לתוך פי. הוא טעים, אבל אין לי חשק לאכול או לעשות כל דבר אחר מלבד לשמוע את האמת שאבא שלי חייב לי.

עיניו של דין נחות עליי לאורך כל הארוחה, גם כשאנחנו מגיעים למנה העיקרית, ואני מקפידה על התעלמות מוחלטת ממנו.
אני לא יודעת איך, לעזאזל, הנער הבריון שתוקף אותי למחייתו קשור לאבא שלי, ואני לא יודעת אם אני מעדיפה לגלות זאת או לא.

אבא שלי נוגס חתיכה אחרונה מצלי הבקר שהוגש לו, ומנגב את שפתיו במפית. "ובכן," הוא מכחכח בגרונו, כשאני לוגמת מים לאחר שאכלתי שתי פיסות זעירות מצלי הבקר שלי.
אדגר, דין והבחור הזר מסיימים גם הם לאכול, ומביטים לעברו ביראת כבוד. אבא מחווה בידו לעבר הגברים היושבים מולי ומציג אותם עבורי. "תכירי, זה אדגר, הסגן שלי." הוא מהנהן בכבוד לעברי, ואבא ממשיך. "לידו יושב גבריאל רומאנו, והוא הולך להיות הנהג החדש שלך."