קוברה

פרק 38

*אזהרת טריגר!- מוות.*

(*להפעיל את השיר tag, you're it- melanie martinez.*)

קריסטיאן

גופי קופא באימה, כשאני מעלה את ראשי באיטיות, ורואה עיניים ירוקות ואפלות מביטות בי.

"לאן את חושבת שאת הולכת, נסיכה קטנה?"

ליבי מחסיר פעימה, וחזי מתכווץ בפחד. למה הוא כאן? והאם הוא ינסה לפגוע בי?

״אתה עוקב אחריי.״ אני אומרת, ללא מסננים. גבתו מונפת בשעשוע. "עוקב אחרייך?"

אני זוקרת את גבי. "כן. היער הוא מקום גדול, ואין סיכוי שהגעת עד לכאן בצירוף מקרים מוחלט, כי המקום הזה הוא לא מקום שמגיעים אליו בטעות."
הוא מביט בי, ומתקרב אליי בצורה מסוכנת. "נכון. היער הוא מקום גדול, ובכל זאת מצאת את מקומך כאן, יחד איתי, לגמרי לבד."

הוא רוכן אליי, ואומר בקול נמוך, "אולי את זו שעוקבת אחריי, בעצם?" עיניו נופלות להביט בשפתיי. "אולי לנסיכה קטנה כמוך לא הספיקה כל תשומת הלב שהענקתי לה, והיא מבקשת עוד?" הקול הזדוני שלו מעביר בי תחושות שאני לא אמורה להרגיש.

אני מתנשפת, ומביטה בשפתיו. כל מה שאני רוצה כרגע הוא לתת לו לגרום לי להרגיש כמו בפעמים הקודמות שנישק אותי.

ויותר מכל, אני צריכה משהו שיסיח את מחשבתי, שחרור מכל תחושות הפחד והאימה שלא מפסיקות להתרוצץ בליבי מאז ליל אתמול.

הוא מלקק את שפתיו בגירוי לפני שהוא נועץ בי את עיניו החדות. "את מתביישת להודות בזה שאת זקוקה לי, ובגלל זה את מעדיפה לטעון שאני זה שעקב אחרייך."

אני חושקת את שיניי, אבל הקול הנוקב שלי נשמע כמעין לחישה. ״אני לא זקוקה לך, ולא לאף אחד אחר.״

תוך רגע, ידיו תופסות במותניי, ומצמידות אותי לגופו.
הוא מעביר בי צמרמורת כשהוא מצמיד את אפו לצווארי, ושואף את שיערי. ״נעים לי לחשוב שאת זקוקה לי.״

אני עוצמת את עיניי בתסכול, לא יודעת איך הגענו למצב כזה שוב, ומנסה להילחם בתחושה הלוהטת של גופו השרירי צמוד לשלי.
״למה?״ אני שואלת בכנות.

הוא מרים את פניו כדי להביט בי, ומחייך.
״כי ברגע שאת זקוקה לי, את תתני לי לעשות בך כל דבר שארצה.״