קוברה

פרק 31

דבר הכותבת🖤- הפרק שאתם עומדים לקרוא הוא הפרק הכי קשה נפשית שיצא לי לכתוב עד כה.
כן, אפילו בכיתי במהלך הכתיבה שלו מירוב תחושות שצפו בתוכי.
הוא מכיל הרבה כאב, ומדבר על נושאים לא פשוטים כמו אלימות במשפחה, הטרדה מינית, דיכאון, חרדה ומחשבות אובדניות.
אם אתם מזדהים עם אחד מהדברים האלה, אתם יותר מאשר מוזמנים לשתף אותי כאן או בפרטי באינסטגרם❤️
*

קריסטיאן

*אזהרת טריגר!- אלימות במשפחה, התקפי חרדה, הטרדה מינית, מחשבות אובדניות, דיכאון.*

״אלוהים, הוא כזה חמוד.״
אני מביטה על הצמיד הזהוב שאד קנה לג׳וני. השמש הנעימה מעניקה זוהר יפהפה לצמיד.
ג׳וני מחייך מאוזן לאוזן ומנער את מפרק כף ידו, גורם לתליונים הזהובים להתנגש אחד בשני בצליל עדין. ״נכון? הוא כזה מקסים. אני צריך למצוץ לו הערב אחרי הנשף. או במהלכו.״ 
אני צוחקת. ״ג׳ון, אתה לא חייב למצוץ לו בגלל שהוא נתן לך מתנה. אתה כולך מתנה אחת ענקית ומושלמת והוא יודע שהוא צריך לעבוד קשה כדי להיות ראוי לך.״
ג׳וני מביט בי בחיוך נרגש. ״ביץ׳, על מה את מדברת? את המתנה הענקית של החיים שלי. את, והתחת הגדול והזנותי שלך.״ אני מתרגשת ממילותיו וצוחקת יחד איתו.
״אבל אני עדיין מרגיש צורך עז למצוץ לו. אולי אפילו לתת לו מהתחת שלי.״ הוא נוגס בשפתו התחתונה.
״ג׳וני!״ אני מגלגלת את עיניי.
״מה?״ הוא מניף את ידיו במגננה, ״ביץ׳, את פשוט לא מבינה את הרציונאל מאחורי זה. זה אחד מחוקי היסוד.״
״איזה חוקי יסוד?״
״נו, ׳אם הוא מביא לך זהב- תזייני אותו ועכשיו!׳ לא למדת שיעורי אזרחות?״
אני מתפקעת מצחוק, והוא מרים את גבתו. הצחוק שלי דועך לאיטו כשאני מביטה בו במשך כמה שניות, ומבינה שהוא לא צוחק. ״אתה רציני?״
״ביץ׳, זה ממש לא מכבד מצידך. את לא יכולה לצחוק על מערכת משפט הומואית שלמה שאת לא בקיאה בה.״
״מצטערת, ג׳וני, אבל החוק הזה נשמע דיי דבילי.״
״כן? ומה אם אומר לך שאני מעדיף את איינשטיין-״
״אתה לא-״ אני חושקת את שיניי,
״על...״ הוא אומר בהתגרות.
״פאקינג תעז.״
״ניוטון?״ הוא מטה את ראשו בהפגנתיות.
אני משתנקת בכאב. ״שלא תעז לדבר ככה על אייזק ניוטון. פגיעה בניוטון היא פגיעה בי.״
״אבל זו דעתי.״
״איינשטיין פאקינג הסתמך במחקרים שלו על חוקים שניוטון ביסס! אתה לא יכול להעדיף את התלמיד על המורה!״
הוא מושך בכתפיו. ״מצטער, אבל זה נשמע דיי דבילי.״
אני נועצת בו עיניים והוא נאנח. ״קריס, אני רק רציתי להבהיר לך את הנקודה שלי. את לא יכולה לפקפק באלוהי הקהילה ההומואית-בעלת-תסביכי-האב שאני משתייך אליה, כמו שאני לא יכול לפקפק בעובדה שניוטון הוא אבי תורת הפיזיקה והמדע.״
אני מרפה את היצר העקשן להמשיך בוויכוח, ונאנחת גם כן. ״טוב, אתה צודק. אני מצטערת.״
״גם אני מצטער. אני יודע שניוטון הוא נקודת תורפה אישית.״ הוא מושך אותי לחיבוק שלו.