קוברה

פרק 63

קריסטיאן

*אזהרת טריגר!- התקפי חרדה, פגיעה עצמית.*

לאחר שאני ודניאל מנצלים את שעת החלון כדי לפתור את העבודה להגשה שפרופסור כהן נתן לנו לסיים עד סוף היום, אני אוספת את חפציי ונפרדת ממנו לשלום, ממהרת לאימון המעודדות שלנו.

אני נכנסת למלתחות הנשים ומתחילה לארגן את תיק הספורט שלי לאימון הקרוב.

על אף שתכננתי לנצל את שעת החלון הזאת כדי להיפגש עם ג'וני ולאכול, בידיעה שיש לי ריתוק שלם אחר כך כדי לסיים את העבודה, דניאל כמעט התחנן שנעשה את העבודה להגשה יחד כי הוא מתקשה בכימיה.

לא היה לי לב להגיד לו לא, במיוחד כשהוא נשאר בעבודות השרת לבד אחרי שפרופסור כהן הודיע לי כי העונש שלי הסתיים. אני בטוחה שדין התערב בעניין, ואני אעמיד אותו במקום על זה, אבל כרגע פשוט רציתי להיות נחמדה וחשבתי לעצמי שאולי הפעם לעשות עבודה עם פרטנר יכול לשפר את מצב רוחי ולהסיח את דעתי מתחושת האשמה הרובצת על ליבי.

הייתי רעבה אז קניתי חבילת ביסקוויטים מצופים בשוקולד חלב, ומסתבר שגם דניאל היה רעב, כי הוא חיסל לי כמעט את כל החבילה בעוד שאני אכלתי רק שלושה מהם.

לא היה לי כוח להעיר או לכעוס עליו, למרות שכשאני רעבה אני שונאת שטורפים לי מהאוכל ומסוגלת להרוג אנשים בגלל זה. הפעם פשוט וויתרתי על הוויכוח המיותר בידיעה שאוכל לקנות לי חטיף אנרגיה או קפה קר שיעורר אותי לקראת האימון.

אני פותחת את תיק בית הספר שלי ושולפת מתוכו בקבוק, ופתאום חבילת ביסקוויטים גולשת מתוכו ומוטחת על הרצפה.

גבותיי מרצינות. חשבתי שזרקתי את החבילה שנגמרה.

אני מתכופפת כדי להרים אותה, ומופתעת לגלות שזו חבילה חדשה ומלאה.

אני מחייכת. יכול להיות שדניאל פיצה אותי על החבילה? כי אם כן, זה דיי נחמד, בהתחשב ברעב ובצורך הנואש שלי היום למתוק.

אני פותחת את החבילה ומכרסמת ביסקוויט, לוקחת עוד שניים לפני שאני דוחפת את תיק בית הספר לארונית ונועלת אותה, מכרסמת אותם בדרך לאולם, מהר מספיק כדי שויקה לא תראה.

היום אנחנו מתחילות לעבוד חזק על הכריאוגרפיה לקראת נשף ההלווין שעומד להתקיים ביום חמישי הקרוב. מעבר לתפקידנו כמעודדות נבחרת הכדורסל, אנחנו משתתפות בטקסים בית ספריים ובהופעות בתיכון ובעיר, בעיקר כי אנחנו להקת ריקוד מקצועית ומעולה.