פרק 39

5.4K 200 531
                                    

קריסטיאן

אני מרגישה את זה...שם.
זה נוטף ממני.
הגיע הזמן הזה בחודש.
קיבלתי מחזור.

פאק!
אני מתעוררת הבוקר מהתכווצות רחם כואבת, ותחושת בחילה עזה תוקפת אותי ומזדחלת במעלה גרוני. אני מזנקת מהמיטה ורצה לתוך חדר המקלחת, ומקיאה את נשמתי לתוך האסלה.

אני משתעלת ומתנשפת במאמץ, מורידה את המים באסלה ואז מתיישבת עליה, מעכלת את מה שקרה הרגע.

אני מחליקה את תחתוניי מטה ומזהה כתם דם על התחתונית שלי המאשר את חששותיי.
לעזאזל.
מבאס להבין שלא הקאתי מתוך החשש להריון שיש לכל מתבגרת בסרטים כי:
א', אני במחזור, עובדה המציינת שלא נכנסתי להריון החודש.
ב', אני בתולה, מה שאומר שאף זין עבה וארוך שתל תינוק בתוך דלורי שלי.
ו-ג', מתחשק לי לזיין כמה גברים במקביל ואז לרצוח אותם בדקירות איומות תוך כדי שאני אוכלת עוגת שוקולד ענקית.

ובנוסף לכל, יש לי שלוש שעות כימיה על הבוקר ואימון מעודדות בצהריים, ולפי שעון הקיר שלי, כעת אני בגדר מאחרת.
חרא על החיים שלי.

אני מזנקת אל הכיור כדי לצחצח את השיניים שלי ולשטוף את פי כך שלא ישאר כל זכר לבחילה הדוחה שתקפה אותי הבוקר.
לאחר מכן אני מתארגנת במהירות, לובשת את המדים שלי, יורדת למטה כדי לנשק את אמא ליום טוב, לוקחת כריך לדרך ונכנסת לרכב של טדי.

למזלי, טדי מסיע אותי במהירות לבית הספר כך שאני מצליחה להגיע למעבדת כימיה כרבע שעה לפני תחילת השיעור, מבלי שאני פוגשת אף ילד מניאק עם עיניים ירוקות בדרכי.

***

אני לא יודעת איך לא הקאתי על הפרצוף של פרופסור כהן במהלך כל שלוש השעות שחלפו להן, אבל נותר בפניי עוד יום שלם וארוך כך שמוקדם מדיי לדבר.

אני פוגשת את ג׳וני במסדרון המעבדות, ומחייכת אליו חיוך רחב. הוא מחזיר אליי חיוך, אבל אני לא מפספסת את עיניו העצובות.

אני כל כך שמחה שהריב המיותר שלנו נותר מאחורינו, כי התגעגעתי אליו בטירוף, ואני שמחה שהוא רוצה שאהיה שם בשבילו בזמן התקופה הקשה שהוא עובר.

״בוקר טוב, ג׳ון.״ אני מחבקת אותו בחוזקה, והוא נאנח. ״בוקר, קריס.״
אני מתנתקת מהחיבוק אך לא מתירה את המגע בינינו. עיניו מושפלות לרצפה ואני מנסה ללכוד את תשומת ליבי אליי. ״היי. רוצה לדבר על זה?״
״אני...״ הוא מביט הצידה, ושותק.
אני מלטפת את כתפו בעדינות. ״אני אשמח שתשתף אותי, ג׳וני. אני רוצה להבין מה עובר עלייך.״
הוא מניד בראשו נמרצות. ״בבקשה לא. אני לא רוצה לדבר או לחשוב על זה. בכלל
אני מתנשמת. ״בסדר גמור.״

אני עוצרת את גיהוק הבחילה שעולה בגרוני, וג'וני מעקם את מבטו. "מה קרה לך?" בהלה מכה את פניו. "הולי שיט. בבקשה תגידי לי שלא הזדיינת ועכשיו את בהר-"
"לא, ג'ון. לא הזדיינתי עם אף אחד ואני לא בהריון. אני בסך הכול לא מרגישה טוב."
הוא מניף את גבתו כשהוא בודק את התאריך בפלאפון שלו. "שיט, נכון. אימת התשיעי בחודש הגיעה."
אני מגלגלת עיניים ומחטיפה לו, והוא צוחק.

קוברהWhere stories live. Discover now