קוברה

פרק 8

•קריסטיאן•
מרוב הדיבורים שלי ושל ג׳וני אנחנו לא שמים לב שהנבחנים כבר עברו לשלב הסינון הבא.

קפטן הקבוצה, איך לא- עומר קרנברג האלוהי- מדגים לנבחנים את התרגיל הבא בו הם צריכים לקלוע לסל 5 כדורים ברצף. הוא מרים את ראשו ומביט בריכוז בסל, עומד ביציבות ואחרי כמה שניות זורק את כל חמשת הכדורים שהיו לצידו בעמדה, זה אחר זה, מבלי למצמץ.
כל כדור שנקלע מרטיט לי את השחלות, ואני נושכת את שפתיי.
אלוהים, הוא כל כך פאקינג מושך וחתיך...

הרבה מהנבחנים השנה דיי טיפשיים, והזריקות שלהם מגוחכות ולא טובות בטכניקה שלהן, אבל שיהיה.
הבנות שבקהל צורחות לעברם בכל מקרה.

כשמגיע תורו של דין, הוא מכדרר את הכדור בגב זקוף ונפוח מגאווה, ומביט לעבר הקהל. עיניו הירוקות פוגשות את עיניי, והוא מחייך לעברי בזדוניות לפני שאני מספיקה להסית את עיניי ממנו.
אני אפילו לא מספיקה להחזיר את מבטי קדימה אל המגרש, והוא כבר קולע חמישה כדורים לסל ברצף בלתי נורמלי, אחד אחרי השני.
הבנות בקהל נושפות בתדהמה ושנייה אחרי שואגות בצרחות.

ג׳וני נושף בהגזמה עד שעיניו כמעט יוצאות מחוריהן בעוד רגע.
אני מצקצקת בלשוני. ״אוח, אל תגזים. כל אחד יכול לעשות את זה.״ ג׳וני מרים את גבותיו ״כן, אבל לא הרבה יכולים לעשות את זה.״
הוא מסובב את ראשי לעבר המגרש ואני רואה את דין עומד על קו השלשה. הוא עומד ביציבות מבלי לזוז, בריכוז שיא, וקולע חמש שלשות ברצף, כמעט בלי הפסקה ביניהן.
״טו-אוווווב!״ צועק ג׳וני בהתלהבות ואני נוחרת לעברו.
רוב הבנות שסביבנו קמות ממקומן, צורחות ומנופפות בידיהן, בתקווה שדין ישים לב אליהן.
כשהאימון מסתיים אני וג׳וני ממהרים לקום ממקום מושבנו, לפני שקהל שלם של תלמידות מחטיבת הביניים יתאסף ויתקע את התנועה בדרכנו להיכנס לקומת הקרקע הממוזגת.

אנחנו מנגבים את הזיעה שנגרה על מצחנו כשאנחנו סוף סוף נכנסים לתוך קומת הקרקע הקרירה, והולכים לאורך המסדרון שלה.
״אוח, נו באמת, קריסטיאן.״ ג׳וני מגלגל את עיניו למראה המבט החמוץ שלי. ״לא תמותי אם תפרגני לו.״
הוא מתכוון לדין.
אני מגחכת. ״טוב.״
ג׳וני מרים את גבתו ומאיץ בי. ״טוב מה?״
אני מתנשפת במאמץ. ״הוא היה...סביר. וממתי אתה נהיית לוחם צדק?״ ג׳וני מגחך ואמר בקול מלא תאווה, ״אני בסך הכל חושב שצריך לפרגן לבן אדם כשמגיע לו.״
אני מחייכת. ״ברור, ג׳וני. ברור.״
הוא מביט בי. ״מה?״ אני מעווה את פניי בציניות. ״כלום.״
הוא נאנח. ״אני מכיר את המבט הזה.״

אני מסובבת את ראשי לעברו. ״בחייך. אתה פשוט נואש לזין, ובגלל זה אתה זורק לעברו מחמאות בלי סוף.״
ג׳וני מביט בי ומכווץ את עיניו ״לכי תזדייני, חתיכת זונ-...רגע אחד, ביץ׳.״ לפתע, הוא עוצר במקומו.
״את לא אמורה להיות עכשיו באימון המעודדות הטיפשי שיש לך כל תחילת שנה?״ אני נאנחת בעודי נזכרת שאני עדיין נמצאת בקבוצת המעודדות הבית ספרית בעל כורחי, הודות לשינוי בתוכנית המצוינות הבית ספרית שברצוני לעבור בהצלחה יתרה- הכוללת, בין היתר, לפחות שני מקצועות ספורט.