שליטה. פיתוי. כניעה.

פרק 1

ישבנו בברים בשוק. אוירה חמימה ומלהיטה שהתחלתי לחבב לאחרונה.

תהילה, חברה שהכרתי לי בשנתיים האחרונות ושותפתי לדירה מוזגת לי כוס שנייה של בירה שאין לי מושג עוד מדוע אני ממשיכה לשתות. סוג המשקה לא היה לטעמי בכלל, אך מאז שקיבלתי את עצמי החדשה אני בודקת איזו דרך מיועדת לי. מגששת ולומדת אותי בפתיחות ובראש פתוח .

"לא תיגשי לבחור שהזמין לך את הבירה?" שואלת אותי "את אף פעם לא זורמת עם בחורים"

"כן, לא ראיתי אותך נענית לאף חיזור" מאשרת אדל בת דודתה שהצטרפה אלינו הערב.

משכתי כתף והעפתי מבט בבחור, "הוא נחמד... לא לטעמי"

שתי הבנות נאנחות "אי פעם מישהו כן יהיה לטעמך?" מבקשת תהילה לדעת.

"אין לי רצון בחבר כרגע, תניחו לי לפרוח כרצוני"

"קשה לי גם להכריז שאת לסבית... אם היית בקטע של בנות היית כבר זורמת עם אדל"

אדל מפריחה לעברי נשיקה באוויר וקורצת לי. צחקתי ולגמתי מהבירה "אני כן מדברת עם בנים, לא הבנתי איך הגעתי למרכז השיחה"

"כי הבחור מת שתיגשי ואת שמה אותו באוויר, לפחות תחייכי אליו שיקבל סימן לבוא"

גלגלתי עיניים והשפלתי מבט לבירה שלי.

מוריאל

"נו אח יקר, איך היה הדייט עם מלכי הזאת?" שאלתי את ראובן.

הוא מעקם את אפו, "לא משהו. היא שקטה מדי"

ניב נקרע מצחוק וטופח על שכמו בעידוד "זו הסיבה שלא אסכים לשידוכים. הכל חרטה באלוהים!"

ראובן מושך בכתפו ללא מענה. שניהם הפכים גמורים, ניב חבר שלי מאז התיכון והראש שלו פתוח ומופרע מדי לעומת ראובן הילד הטוב שלנו.
בעוד ראובן יעדיף לחפש את אשתו לעתיד בכל מיני דרכים, ניב יחרוש את הבחורות שלו כמה שצריך עד שיסתפק בכל דרך אפשרית, פוגענית או לא.

אני הניטרלי. הסנדוויץ', האיזון בין שני העולמות.
נכון מאוד בתקופה האחרונה בחיי, נקודת המפנה בחיי התרחשה לפני כשנה, ומאז חיי קיבלו מעט רוגע ופחות בילויים מופקרים וסטלות, יותר עומק וחיפוש אחר משמעות והתחזקות.

״אחי, תלמד ממני, כל עוד נפגשת לדייט תסיים אותו בקינוח ותתענג לנפשך״ מייעץ לו ניב.

סמכתי על ראובן שלא יתדרדר בעקבותיו לכן לא הבעתי את התנגדותי להצעה החמימה שלו והקשבתי לראובן מסרב בנימוס, ״אישה היא דבר קדוש, צריך להתייחס אליה כראוי. לשכב איתה מבלי להתקשר אחר כך הוא מעשה לא אנושי״ מבהיר את דעתו בנושא.

״אתה מקובע. מוריאל אחי, ספר לו כמה נשים הן תענוג לחך ולזין״

״אל תערבו אותי״ הרמתי יד בניסיון לפרוש.