פרק 22

941 40 4
                                    

מוריאל

עצרתי בבית להתקלח ולנקות את עצמי מהדם שהתחיל לעצור.
התלבטתי אם לשים פלסטר על האף אך ידעתי שזה רק ימשוך תשומת לב ושאלות אך לא לשים היה אותו הדבר כי היה לי חתך באף.
החלפתי בגדים וסימסתי לראשית שחזרתי.

ראשית: זה בסדר אם אקפוץ לדירה שלך?

גופי נרפה מההצעה. אני אוהב שהיא בא למרחב שלי, אהבתי לקבל אותה ולשמוח שהיא רוצה בי.
הכנתי לנו שקשוקה בזמן שהיא באה והבטתי שוב במראה על האף שהתחיל להתנפח מעט.
אני מקווה שלא תתחרפן כשאספר לה.

ניגשתי לפתוח לה את הדלת ופניתי מיד למטבח, בניסיון למשוך את הרגע שתבחין בי.
היא משאירה את התיק שלה על הכיסא תלוי, "אתה מבשל?"

"כן. נהייתי רעב מכל היום" עניתי והגשתי את הצלחות והמחבת במרכז השולחן. אני חש במבטים שלה עליי כשאני מתהלך מפה לשם ועד שאני מתיישב.

"מוריאל!" ההשתנקות שלה מבשרת לי שנגמר לי הזמן. היא קמה אליי מהר ומרימה את פניי כמו אמא טובה ומטה את הראש שלי מצד לצד לבחון עוד חברות "מה קרה לך?"

חייכתי אליה וטפחתי על ידה, "הכל בסדר. קיבלתי מכה" ניסיתי להיות רגוע כדי שתניח לזה.

"קיבלת מכה?" חוזרת אחריי ורוכנת להביט בי מקרוב "אלוהים, האף שלך נפוח!"

"זה פעם ראשונה שאני שומע אותך אומרת אלוהים" הערתי.

היא נרתעת ועוזבת את פניי, "אני מבוהלת. מה הלכת לעשות בדיוק עם החבר הזה שלך?" מבקשת להבין וחוזרת לשבת מולי.

שמתי על צלחתה מהשקשוקה וגם לי, "בואי נאכל קודם" הצעתי והלכתי להוציא את הלחמניות שחיממתי בתנור שבצעתי לה אותם שיצא מעט החום "תאכלי. זוכרת שאמרתי לך שתמצצי את האצבעות מהשקשוקה הטעימה שלי?"

גבתה מתרוממת והיא נכנסת נחושה לאתגר ומתחילה לאכול. היא לא אומרת דבר עד שמסיימת לאכול.
וגם אז היא רק מפנה את הצלחת שלה ואת המחבת לשיש ומכסה אותו במכסה שלו, ונשארת שם לזמן שגורם לי לחשוש שהיא לא בסדר.

קמתי לזרוק את הצלחת שלי לכיור ונעמדתי לצידה הפוך, עם גבי לכיור, "מה?" מלמלתי.

"סתם... פשוט הייתה לי הרגשה רעה כל היום" קולה לוחש ושבור "ואז חזרת פצוע"

"אני לא פצוע, בייב. כולה חתך באף"

היא מתקרבת אליי ומצחה נשען על כתפי באנחה "תוכל לספר לי עכשיו מה קרה?"

לקחתי נשימה והנהנתי. ידעתי שהיא לא תקבל את זה טוב בכל מקרה ואין טעם להסתיר ממנה כי הקשר שלנו חייב להתבסס על כנות ואמון. "הלכתי לפגוש את שרוליק, הוא קצת התרגש והרים אגרופים.. אל תדאגי, החזרתי לו"

ציפיתי שתצעק עליי ותבקש לדעת למה עשיתי דברים כאלה מאחורי גבה או מבלי לשתף אותה. אך היא נשארה דוממת על כתפי, ואז אני מרגיש על זרועי החשופה נוזל חם.
פאק. אני לא מאמין שגרמתי לה לבכות. "בייב..." קראתי.

שליטה. פיתוי. כניעה.Donde viven las historias. Descúbrelo ahora