שליטה. פיתוי. כניעה.

פרק 10

ראשית

כמו שהבטיח, לא שמעתי ממנו כבר שבועיים. גם לא הודעות קצרות.

כמי שסירבה לו הרבה לא הייתי אמורה להעסיק עצמי בשקט מצידו, אך הרגשתי שחסר משהו. הרגשתי פתאום איך התנהלתי לפני- רק עבודה ובית- וזה הרגיש לי בודד מאי פעם.
אומרים שלפעמים אדם מסוגל לשנות לנו הרבה, ואני מודה שמשהו השתנה בי מאז מוריאל נכנס לחיי עם כל השאלות שלו.

ביום רביעי התאפקתי הרבה פעמים מלשאול את ניב עליו כשפגשנו אותו במועדון, התאפקתי לשאול היכן הוא ואם הוא בסדר... נשכתי את הלשון אפשר להגיד.

הפכתי את הפלאפון שלי והתבאסתי לראות שאין אף התראה, השעה כבר אחרי חצות. בדיוק 20 דקות אחרי שאמרתי לתהילה שאני נשארת לעבוד על שמלה ללקוחה חדשה.
עוד לא החלפתי בגדים אפילו לאחר ארוחת הערב שלנו במסעדה. אני אוהבת שהיא משקיעה בי מזמנה רק כדי באמת לזכות באמון שלי ובכל זאת קשה לי להיפתח מולה. לא משום שאיני סומכת עלייה אלא פשוט כי... משהו חוסם אותי. ורע לי על כך.
אין לי מושג איך הגבר המסוים הזה הצליח לחדור פנימה בקלות בלתי מורגשת. קל לספר לו, לשתף אותו ובמיוחד אחרי שגיליתי שהוא המושיע שלי.

ידי נרתעת אחורה כשאני דוקרת את עצמי בסיכה בזמן סידור המחשוף בשמלה "לעזאזל" דחפתי את האצבע לפה וניגשתי לפתוח את הדלת למשמע התקתוק.

"היי" הקול גורם לצמרמורת במורד גבי ובעוד אזורים רבים כל כך שקשה לי לעקוב.

מצמצתי כל כך הרבה במקום להשיב או לשאול מה לעזאזל הוא עושה פה?!
כאילו החליט לצאת מהמחשבות שלי ולהופיע בדמות מציאותית.

"הכל בסדר?" מחייך ומחווה בראשו לעבר היד שלי. שלפתי את האצבע מפי והנהנתי "כן.. אמ.. דקירה קטנה, זה קורה הרבה"

גבתו מתרוממת "כשאנשים לא מרוכזים אולי, כי את נראית לי אחלה מקצוענית וקשה לי לחשוב שתפשלי"

משכתי כתף ופתחתי את הדלת בהזמנה כשקלטתי שהוא עוד בחוץ, "תרצה להיכנס?"

"אם זה בסדר מצידך..."

"כנס" השבתי וצעדתי לאחור.

הוא צועד פנימה בשקט מופתי ומתמקם בכורסה, בוחן את הבובה שהעמדתי קרוב לשולחן ואז מביט בי חזרה "לא מאוחר בשביל עבודה?"

"מסתבר" אישרתי "אני שנייה הולכת לשים פלסטר, תרצה לשתות משהו?"

מוריאל קם ומתקרב אליי "אכין לעצמי. איפה?"

הובלתי אותו לחדר נוסף בסטודיו ששם נמצא המטבח הקטן עם פינה לתמי ומקרר קטן וממול יש את המחסן הקטן שאני מאחסנת בו כל דבר כמעט, תודה לאל שהדלת סגורה על הבלגן.

"רוצה גם קפה?"

"לא יזיק לי" סגרתי את המגירה ושלפתי פלסטר בודד, זרקתי את הקופסה הריקה ופתחתי צד אחד של הדבק כדי להתחיל לכסות את החור המדמם רק ש.. היד שלו לוקחת ממני והוא מציב את כפתי פרושה מולו ושם לי את הפלסטר סביב האצבע "תעבדי כשאת מרוכזת, אחרת סימן שאת צריכה לנוח או לישון" ממלמל תוך כדי.