שליטה. פיתוי. כניעה.

פרק 39

ראשית

שינה טובה אין לי, אך משום מה אני מרגישה יותר בטוחה כשאני יודעת ששרוליק באזור, שאין איש שיעבור מבלי שיתעדכן דרכו.
אולי אני שונאת אותו אבל לפחות הוא ישמור עליי מאשר הדפוקים האלה.
אני מקווה

השינה שלי לא חלקה, אבל המעט שהיה לי מתפוגג למשמע רעשים והוראות לקום.
אני מתיישבת ומביטה סביבי, משי מעולפת ולא נראה שלמישהו אכפת... לא כמו שנראה שאכפת להם ממני.

״מה קורה פה?״ מלמלתי בפחד וחיבקתי את עצמי.

״על הרגליים!״

התנשפתי בבהלה ויצאתי מהמיטה, קולטת את דודי בעלטה ״דודי... איפה שרוליק?״

אחד הבחורים מתקרב אליי ומהדק את ידיי לאחור בחוסר רגישות ״תסתמי את הפה ובואי אחרינו״ מסנן ברוגז.

״לא!״ ניסיתי להתנגד אך כוחו גבר עליי ונגררתי אחריו בדחיפות אגרסיביות ״דודי!!״ צעקתי לעזרה.

״מה לעזאזל אתם עושים?!״ הקול העמוק והרוטן מצמרר אותי בדיוק כשאני מובלת לקראת הדלת החוצה ״תעזבו אותה עכשיו!״

כולם עוצרים את מעשיהם בדריכות, אני מנסה לצאת מהאחיזה החזקה אך נכשלת ומחפשת את שרוליק במבטי, הוא נעמד מול הבחור ונראה פי עשר גדול מהרגיל ״למה לעזאזל אתם לא עונים?!״

״לוקחים אותה, אל תתערב״

״מה לא היה ברור?! אמרתי שאטפל בה בכוחות עצמי!״

״התבקשנו להביא אותה מיד משום שיש לה זמן פנוי לישון״

שרוליק מרעיד את לסתותיו, אני אפילו מתחילה לפחד נורא ממנו ״איפה הוא?״

״יש בעיות? כל כך מאוחר בשביל בעיות״ הדלת נפתחת וגבר יותר מבוגר משרוליק צועד פנימה בחליפה מלאה ומשקפי שמש בהירות, למרות שעת הלילה.

״מישה״ מסנן שרוליק בשיניים הדוקות ״היית צריך לעדכן אותי״

״למה? שתמשוך עוד זמן שאין לי?״ צוחק וחג סביבי ״שתמשיך ליהנות ממנה לבד?״ הקריצה שלו משתקת את כל גופי. הלב שלי דוהר.
המבט הזה... הוא מוכר לי.
כבר פגשתי אותו בעבר, האם גם האיש הזר הזה ביקר בביתי?

״אעשה זאת בדרך שלי מעכשיו, קח אותה״ הוא מחווה בראשו לעבר הבחור שמחזיק אותי.

בנס של שנייה הצלחתי להשתחרר מהאחיזה שלו במשיכה לא צפויה ורצתי להתחבא מאחורי גבו הרחב של שרוליק, שכרגע האדם שהכי לא מאיים על חיי.

״מהנלחמות...״ קולו כמו חתול מיוחם ״מוצא חן בעיניי מאוד״

״מישה״ קורא שרוליק ״הבטחת-״

הוא עוצר אותו בתנועת יד ״הבטחתי. כן, כן״ ממלמל ״ומצד שני אל תשכח שאתה לא מחלק לי הוראות, בחור" טופח על חזהו בחזקה מדי בשביל מישהו שמנסה להשקיט את רוחו.