שליטה. פיתוי. כניעה.

פרק 30

ראשית

תחילת השבוע הזה גם מתחיל מצוין, הידיעה שמערכת היחסים היחידה שלי עם גבר שאני רוצה עומדת על מים שקטים מטהרת את מצב רוחי ואת התקוות השבורות שלי.
מזה זמן רב אני מרגישה שמגיעה לי להיות מאושרת, שמגיע לי המקום שהשגתי בחיי, מגיע לי האנשים שנבחרו לחיות לצדי ברגעים רגישים שבהם אולי הייתי אמורה להרגיש אבודה משום שברחתי מהמשפחה של עצמי.

אני עובדת מהבית השבוע, החלטתי שלא ארבה להסתובב משום שהשיחה ביום חמישי עם שרוליק קצת הבהילה אותי. הוא דורש ממני להיזכר בדברים שאינני בטוחה שיש ברשותי.
אין לי מושג לְמה נחשפתי, ואין לי מושג למה הוא חושב שהיה לי כל כך אכפת ממנו ומהחברים שלו שהגניב הביתה. אבל עכשיו, כשזה מאיים עליי ועל החופש שלי העניין מתחיל להלחיץ אותי ולדחוק אותי לפינה ולהבנה שאולי כן, כדאי שאתאמץ ואזכר במה שזה לא יהיה אם זה הדבר שיגרום לו להניח לנפשי.
שרוליק גבר שתלטן ויומרני, אני מכירה אותו היטב בכדי לדעת שלא יניח לי. וזה שאינו מניח לי מרמז שלוחצים עליו כוחות אחרים, מה שמזכיר לי שוב שאין לי מושג מול אילו כוחות אני מתמודדת.

אוסקר לחש לי לפני הדייט שהוא איש משטרה, ומרחק הצעדים הקטן בין הדירות שלנו משקיט מעט את דאגותיי, אך זה לא פוסל את העובדה שמוריאל נחשף באשמתי לאנשים לא נכונים.
אני עוד לא יודעת מה הוא לא מספר לי, אבל אם מה שגרם לו להתחזק הוא דבר רע מיותר לציין שאין לי רצון לדרדר אותו למקומות רעים בעצמי.
בפעם הבאה שאפגוש אותו אשתף אותו בפגישה שלי עם שרוליק, כי המצפון הורג אותי על ששיקרתי לו מול הפרצוף. אני יודעת שההבטחות שלו לא יחזיקו מעמד, אך אאלץ אותו להבטיח לי בכל זאת של יתערב.

"אולי תצאי מהחדר? רוצה שנצפה במשהו?"

נטשתי את החוברת שגם ככה לא ציירתי עליה דבר מזה כמה שעות שנתתי למחשבות שלי להשתולל, "אוקיי" חייכתי וקמתי "במה את רוצה לצפות?"

"לא יודע, נטפליקס יחליט" פוסעת לפניי וניגשת אל המטבח בעוד אני ניגשת לספה "בירה?"

הרמתי גבה "לא, תודה"

"היי, תשתי קצת פה ושם. גברים מתים על זה"

"ממתי זה מעניין אותי על מה גברים מתים?"

היא צוחקת ומגישה לי כוס יין ופותחת לעצמה בירה "ממתי שיש לך חבר, את צריכה לפעמים לגרום לו לקבל זקפה במהירות שיא"

לגמתי מהיין והרמתי את רגליי אל הספה "אני לא חושבת ששתיית בירה תגרום למוריאל לקבל זקפה במהירות שיא"

המרפק שלה נדחקת בצלעותיי "אוו, מי השתחררה. אלוהים, תודה לאל אני מדמיינת אותך סוף סוף מזדיינת, מסכן הבחור"

"תפסיקי. מה זה קשור למה שאמרת הרגע?"

"זה קשור. אז? עברו כבר כמה ימים... את עוד לא רוצה לספר לי מה עשית יום חמישי?" שואלת כמו בכל יום אחר מאז "כי אני יודעת שלא הלכת לסטודיו משום שהיית לחוצה כל כך, וגם לא למוריאל"