שליטה. פיתוי. כניעה.

פרק 32

ראשית

השבת עוברת בנעימים, הרבה חילופי סיפורים על מוריאל כילד וכנער בכלל, אני שומעת הרבה על ניב מה שגורם לי להבין שההורים עצמם חברים טובים וניב חלק בלתי נפרד ממנו.
אני מנסה לדמיין איך זה לחלוק חבר טוב לכל החיים, בעליות ומורדות וההרגשה מחממת.

מוריאל מצליח לשכנע את הוריו להניח לנו שנלך, לבסוף הם נכנעים ומשחררים אותנו.
בדרך לבית אני מנמנמת כמו שצריך משום שלא ישנתי טוב מהלחץ ששהיתי בבית לא מוכר.

הוא מתעקש ללוות אותי לדירה ונכנס אחריי להיפרד, הבנות עוד לא חזרו.

״תרצה קפה?״

״את זקוקה לאחד,״ מלטף את גבי ״להכין לך?״

הנהנתי ועקבתי אחריו אל המטבח לצפות בו ״תודה על השבת, בסוף היה נהדר״

״היה לך ספק?״

החלטתי להיות כנה ולשתף אותו בכל החששות שהיו לי לפני כן ״פשוט לא חשבתי שאשתחרר, ובוודאי לא חשבתי שאצליח לשרוד שם. המשפחה שלך נהדרת ותומכת מאוד מוריאל, זכית״

״קחי״ מושיט לי כוס קפה ונושק למצחי ״הם נהנו מאוד בחברתך, אני שמח לשמוע שזה הדדי״

״אתה מוכן לדבר על הדייט? הולכים לסרט?״

הוא מצחקק ומחליק שערות אל מאחורי אוזניי, מחכך את בשר אוזני בין אצבעותיו בעדינות רבה ״מה דעתך שתתאזרי בסבלנות?״

״ניסיתי, אתה מסתורי וזה הורג אותי״

״אני חושב שאת מוכנה, בייב״ מחייך אליי ״אני הולך לקרוע אותך״

נשכתי את שפתי כשגרוני התייבש וידי רעדה ועשיתי נכון כשהנחתי את הכוס על השיש, ״לקרוע במובן ש-״

ידו מושכת אותי אליו והוא לוחש על אוזני ״במובן של הולך לזיין אותך עד תתעלפי מותשת״

התנשפתי חדות והרחקתי אותו מעליי, ״למה אתה כזה גס?״

״כי זה מה שיהיה, מחר זה בסדר?״

״לא!״

״מדוע?״

פערתי עיניים ובלעתי רוק כי הגרון שלי הרגיש יבש כמו בטיול הרים במדבר ״כי זה קרוב ואני לא אירדם מרוב המתנה״

״תחשבי שמדובר בדייט רגיל, תבואי אליי מוכנה אחרי שתעשי כל שטות שנראה לך כהכנה״

״אבל זה לא דייט רגיל...״ ציינתי את העובדה שמצליחה לגופי לרעוד מכל מיני סיבות שונות.

״ניפגש אצלי ביום שני אם ככה, תשני טוב היום״ נושק לשפתיי ומלטף את גבי ברכות.

תפסתי בידו ״אתה הולך?״

הוא מהנהן ״כן, לא נמאס לך ממני?״

נדתי בראשי בשלילה, ״אולי תמתין עד שהבנות יבואו?״