שליטה. פיתוי. כניעה.

פרק 42

מוריאל

אנחנו יושבים סביב השולחן ושותים בירות, ניב ואני משחקים פיפא וראובן צופה בנו.

"אני לא מאמין שכך אתה זורק את החברות שלנו בשביל בחורה אחת!" ניב יורה בעלבון ובפגיעות.

"תרד מזה כבר, חצי שעה עברה, תתגבר"

הוא נד בראשו באי אמון "לא יכול אחי, רק שתדע - אני לעולם לא הייתי זורק אותך בשביל בחורה מהבית שלי!"

צחקתי והעפתי בו מבט "בטוח? גם אם אדל הייתה-"

"טוב בסדר" חוזר בו לפני שסיימתי את המשפט שלי "אז אולי כן. אבל עדיין, זה אכזרי. שלי רק בגדר תאוריה, אבל אתה עושה את זה על אמת!"

"אלוהים" ראובן נוהם "אתה כזה תינוק מגודל. בכל מקרה המפתח שלקחת לא באישור, מדובר בגניבה ניב. על מה אתה בוכה?"

הוא בועט בו ברגל "תסתום. איש לא ביקש התערבות מצדך. מוריאל היה מביא לי בכל מקרה מפתח גם אם לא הייתי משכפל לבד״

״אני ממש לא!״ מחיתי מיד.

״אל תהיה מגעיל. אתה יודע שכן״

״נשבע שלא!״

הוא משתנק ועוצר את משחק ״נשבעת הרגע?! איזה בן זונה! ואתה קורא לעצמך חבר שלי? תתבייש לך!״

גלגלתי עיניי וניצלתי את ההפוגה מהמשחק כדי לשתות ״תפסיק לעשות דרמות. אזמין אתכם עדיין למשחקים והכל פשוט... בלי מפתח אצלך״ הבהרתי.

״זו רמת חברות אחרת, אל תשקר לעצמך. הרגע הורדת אותי בדרגה!״

״אוי, תעשה שהוא יסתום כבר!״ ראובן נאנח.

״כפיצוי אעשה מסיבה אצלי ואזמין את הבנות״ הבטחתי לו ונתתי לו את הבירה שלו ״ארשה לכם לישון אצלי ותיקח חדר עם אדל, אוקיי?״

הוא מחייך ומקיש את בקבוקי הבירה שלנו ״אוקיי. לא סלחתי לך אבל זאת התקדמות״

נענעתי את ראשי באי אמון, אין לי דרך לעכל את הבנאדם הזה. אלוהים.
נשענתי לאחור וחשבתי רגע על השיחה שהייתה לי אתמול עם ראשית. אחרי המקלחת הכל נרגע, אבל אני יודע שהלכה לעבוד בסטודיו גם כדי להתרחק ממני קצת.

״אתם חושבים שהגיע הזמן לספר לה?״ זרקתי בקול לפני ששמתי לב.

״לספר לספר?״ ראובן שואל.

שפשפתי את לחי ונאנחתי בכבדות, ״אני חושב שבעלה לשעבר חטף אותה... אין לי הוכחות והוא לא השאיר עקבות מלבד אלה שראשית לא תשתף אותי בהם בכל מקרה, אבל אני בטוח ששישי היא לא נעלמה מרצונה״

״על סמך מה אתה אומר את זה?״ ניב שואל

״היא... צולעת. חיטאתי את הפצע שלה בזמן שישנה א... זה נראה כאילו נעצו בה משהו, זה רחוק מלהיות חתך מסכין גילוח כמו שטענה. וחוץ מזה, אני יודע שלא תלך למשפחה שלה בשום אופן״