ראשית
לא ממש שמחתי שבאתי.
התחרטתי ברגע שהצטרפנו לקבוצה גדולה ממה שציפיתי. וכרסמה בי החרטה עוד יותר כשהבחורה ההיא ישבה לצד מוריאל כולה מחויכת.
ניב ישר פינה כיסא לאדל וסוג של חתם את גורלה להמשך הערב במחיצתו. היא מושכת בידי להתיישב לצידה כי תהילה כבר התמקמה בכיסא הפנוי בין בחור חדש לראובן שלצידי. "ערב טוב גם לך" לוחש משועשע.
"היי" חייכתי לעברו בהתנצלות על חוסר הנימוס.
ניב מציג אותנו בפני הבחור שתהילה ישבה לידו- דור, שישב לצד נופר, הבחורה. אותה חמישייה שישבו אז כשראיתי אותו פה.
ראובן מתופף על השולחן "אז, את ראשית?"
הבטתי בו, מבחינה בבדיחה שבשאלה שנועדה כביכול לפתח שיחה. הנהנתי "כן. ראשית" אישרתי.
"אוקיי... אז את של מוריאל"
השיוך גרם לעורי לבעור בכעס. "סליחה?"
הוא לא נראה כמי שמתחרט על פליטת הפה שלו, רק לוקח עוד רגע לסדר את המשפט הבא "התכוונתי שאת הבחורה שמוצאת חן בעיניו".
העפתי מבט כועס לעבר הגבר שישב מולי, ועוד אוזר אומץ לחייך אליי כשקולט את מבטי וממשיך להאזין לנופר. "כנראה שחלה כאן טעות. אני ממש לא שייכת לאף אחד, בוודאי לא לו"
"אין צורך לכעוס. חשבתי ששתיכם באותו ראש"
לפני שאני מצליחה להביע את המשך כעסי אדל לצידי מושכת בידי ודוחפת את פיה לאוזן שלי "הוא לגמרי בקטע שלי, איך אני אומרת לו שאני לא מבלי לבאס אותו?"
"פשוט תגידי לו" התרגזתי.
"מה קרה?"
"כלום. נהרס לי המצב רוח"
היא מושכת אותי שוב אליה "זה בגללה? לא נראה לי שהם קשורים"
התרגזתי עוד יותר על שניתן להבחין מה עובר עליי. "לא אכפת לי ממנו.." שיקרתי.
אדל לא מתעקשת לנבור ורק מנצלת את כעסי, "אז נחתוך? כי היד שלו נמצאת על הירך שלי ואני עוד שנייה מקיאה" מצליחה להפיג ממני את הכעס ולהפוך אותו לצחקוק.
היא צוחקת כנגדי וחוזרת למקומה. "תהילה, אני צריכה לזוז ובגלל שסיימתי כבר כוס ראשית נוהגת" מודיעה לחברתנו שנראית דווקא מרוצה מהשכן שלה.
"לא, למה?!" ניב הראשון להתאכזב "עד שנהיה פה כייף"
"אחי, לא נדמה לי שהיא כל כך מכייפת עם זיבולי השכל שלך" מוריאל מתערב.
אדל קמה ומעיפה מבט בי באי נוחות כשניב בדיוק קולט אולי משהו, "לא נוח לך בחברתי?"
היא נאנחת ומושכת בידי, "זה לא העניין" מבטלת וממתינה שאקום ואקח את התיק שלי.
VOUS LISEZ
שליטה. פיתוי. כניעה.
Roman d'amourאיך זה מרגיש שגבר שתלטני ברמה קיצונית נתקל באישה תמימה ולא מנוסה? סיפור מרגש ועוצמתי בין חוזרת בשאלה וחוזר בתשובה.
