שליטה. פיתוי. כניעה.

פרק 44

ראשית

באמת האמנתי למוריאל כשאמר שאף אחד לא יפתח כי הדלת סגורה. הרי ניב חבר שלו ומן הסתם שיכיר אותו כמו שצריך בשביל לתת הנחה מדויקת. מי אני שלא אאמין לו?

הדלת נפתחת באחת והוא נכנס לחדר באנרגיות לא שקולות על הבוקר! ״היי זוג ציפורים, קומו כבר!״

אני מנסה להתעלם ומתחפרת אל חיקו של מוריאל, אך הסדין נמשך מעלינו לפתע ״אמרתי קומו! ישנתם יותר מדי״

״נייב!!״ קראתי בבהלה ולקחתי את הכרית לכסות כמה שאוכל מעצמי.

״אוי אלוהים הטוב,״ קולו מבודח ״אני לא מאמין שאת מחביאה דברים טובים ממני, מה את עושה? תעיפי את הכרית״

פערתי עיניים ״תעוף מפה! תחזיר את הסדין!״ ניסיתי למשוך את זה ביד אחת אך הוא חזק יותר ממני והקושי רב ״פאק!״ נהמתי בייאוש.

״פאק איתך!״ צוחק ״לא פלא למה החבר שלי נשדד, ראית את עצמך?״

״תפסיק!״

״מה הרעש...״ מוריאל סוף סוף מתעורר ומתהפך על בטנו ומכסה את ראשו בכרית שלו ״לכו לישון״

עשיתי עם ניב קרב מבטים ופרצופים אך הבנאדם לא נשבר, ״בואי לחדר השני״ מחווה בראשו ולוחש בשקט ״אדל ערה״

״מה אתה רוצה שאעשה שם? שלישייה?״

טוב. אולי הייתי צריכה לשמור על הפה שלי. עיניו נדלקות והוא מהנהן כל כך מהר שהתפלאתי שראשו עוד מחובר לגופו ״כן כן! בואי, גם ככה הנבלה הזה ישן״

״תעוף מפה!״ היסיתי לעברו.

״מה? כמה זמן להעיר אותם?״ אדל מצטרפת ״בייב, למה את ערומה?״

״אני לא. יש עליי... לא משנה, את יכולה להביא לי את הסדין ממנו?״

אדל מתקדמת פנימה ומושכת את הסדין מידיו ״שחרר״ דוחקת בצד גופו ובשנייה הסדין ברשותי ״הוא הטריד אותך?״

״אם להתפעל מגוף האדם נקרא הטרדה״ ממלמל ניב ״מה קרה לאנושות?!״

״אתה יודע שראשית לא כמוני ולא כמו תהילה, יש גבול למה שאתה יכול לעשות איתה״

״אל תנזפי בי עכשיו, כולה אמרתי לה שהגוף שלה פצצה״

מוריאל מתיישב באחת, משפשף את עיניו ואז מסתיר אותי בגופו ״מה אתם עושים פה?!״

חבטתי בגבו ״טוב שנזכרת לקום״

״כן אחי, כבר ראיתי את צבע התחתונים שלה״ צוחק ניב.

״לעזאזל!״ הוא נוהם ״קשה לכם לדפוק בדלת?!״

״יאללה קום, אנחנו הולכים לים״

״לים?!״ כמעט צעקתי ״מה השעה?״

״חמש עוד מעט״

״חמש?!״ זורק מוריאל את הכרית לעבר החברים המטורללים שלנו ״עוד מעט?! השתגעתם לגמרי?? ראשית צריכה לנוח!״