שליטה. פיתוי. כניעה.

פרק 46

שרוליק

היא צועדת פנימה לבית, בחשש. בטח תוהה למה החלפנו מיקום ואם זה קורה דיי הרבה.
בנסיעה הנה היו לנו כמה רגעים טעונים, פטפטתי קצת יותר מדי אבל היא בכל מקרה נעולה על כך שאני הבחור הרע כך שאין לי מה לדאוג.

כשמבחינה בדודי אני רואה שהיא כמעט מרשה לעצמה לחייך אך מיד מוחקת את הרמז הקטן החיבתי, "היי דודי"

"שלום לגברת המפונקת, אני רואה שחזרת" הוא קם מפינת האוכל וזורק את שארית האוכל שלו "ירד לי התיאבון"

"זה קצת מרושע" היא נעלבת.

הוא מביט בה ובוחן את גופה לכל האורך, בא לי לפרק אותו מיד אך זה בכלל לא אני. היא תבין אחרת את הפעולה שלי אז אני מתאזר בסבלנות. "את פצצה כמו תמיד, ונראה שעוד לא התחלת לבכות, אז המצב טוב בינתיים"

דודי ניגש אליי ומעדכן אותי בכמה שדברים לפני שנעלם לחצר האחורית.

"אפשר להתחיל? כדי שאחזור מהר לבית" היא מסתובבת אליי, מחבקת את עצמה. החוסר ביטחון שלה בהימצאותה כאן מורגש.

"מישה עסוק עד להודעה חדשה ראשית, מה שאומר שלא קורה כלום. את כאן"

היא נאנחת וממשיכה להביט בי, כאילו אשנה את דבריי. הורדתי את הז'קט שלי ופניתי אל גרם המדרגות, "ברור שלא מומלץ לך לנסות לצאת כן? אני סומך עלייך"

הפה שלה נפתח בניסיון לענות, כנראה תשובה מתוחכמת אך הבטן שלה זועקת והיא כורכת את ידה סביבה ושותקת "משי כבר לא פה, אז אין לי מושג מה הבנים הכינו" הערתי בדרכי למעלה "את מוזמנת לנסות לחפש משהו לאכול"

התיישבתי בחדרי על המיטה ואחזתי בראשי. לא ציפיתי שאבלה את השבת עם ראשית, ובוודאי לא במראה של הזוג מתנשק ומתלחשש בחיבה. רציתי לתת להם את הפרטיות שלהם אך מצד שני... לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים, איך שהביטה בו בריכוז וברגש העציב אותי.

החיים נותנים לנו הרבה ניסיונות לעמוד בהם, אני עובר כמה בכל פעם מחדש. אבל עם ראשית אני חווה הכי הרבה, ולאחרונה כבר יוצא לי מכל החורים האיפוק הזה.
החוסר מזל שלי וכל החרא של האהבה. אני מביט אחורה ומנסה להבין איפה הייתה הטעות שהרסה לנו את הסיכוי לחלוטין.

ניגבתי את שיערי הלח ויצאתי מהמקלחת שבחדר, ריח האוכל מכה באפי ומתעורר בי געגוע מוזר וישן. כל הגוף שלי מגיבה לריח הבישול, אפילו הזין שלי מתעורר לחיים.
אלוהים, בשיא הטיפשות אמרתי לה שאני לא בעד בגידות. ואני באמת לא אבל... אם זה מתחיל ככה הזמן שלי איתה... אין לי מושג אם אעצור בעצמי.

אני עוד זוכר את השפתיים הרכות שלה כשנישקתי אותה ביום ראשון, זה היה מעט זמן אך התענגתי עליהן עד עכשיו, בעירוב המליחות מהדמעות שלה כי אני יודע- אני באמת אידיוט. נישקתי אותה בכוח, אבל זו טעות שתצטרף לאוסף שלי בכל מקרה. איתה עשיתי מלא שגיאות.