שליטה. פיתוי. כניעה.

פרק 26

מוריאל

ארבעה ימים ארורים.
זה הזמן שלקח לה לכתוב לי הודעה מחורבנת. הודעה קצרה מחורבנת; בוא אליי לדבר.

הכלבה כנראה נעלמה מהשטח אם חזרה בה כל כך מהר.
לוקח לי איזה ארבע דקות לקבל תשובה עם עצמי לגבי הנסיעה אליה.
ברור שהלכתי.
כבר אמרתי, לא? מהילדה הזאת שום דבר לא ירחיק אותי, גם לא פגיעה בכבוד שלי.

דחסתי את המפתחות לכיס ויצאתי מהמעלית, פונה לדירה שלהן ומתקתק.
ראשית פותחת לי דיי מהר, היא נראית מבולגנת אך בצורה של מלאך הורס חיים.
אני אמור לשנוא אותה, לפחות לשדר לה את זה.

"היי..." היא נשמעת מובכת.

אני פותח את פי לדבר אך עיניה מקפצות אל מאחוריי וצורת העמידה שלה משתנה, כאילו קלטה זכר בשטח. היא מחייכת "היי, אוס"

גבר דוחק אותי הצידה מהדלת שלה והוא מחבקת אותה, "איך את מרגישה היום?"

"יותר טוב, תודה" משפילה מבט במבוכה.

"יופי. אני שמח לשמוע"

דחפתי את הבחור הצידה ונדהמתי למראה עיניי, "מה פאקינג אתה עושה פה?" סיננתי לעברו בזעם.
לא טעיתי. הקול היה נשמע לי מוכר.

הוא מחייך אליי ופונה אל ראשית, "הוא יכנס אלייך עוד רגע" משדל אותה להניח לנו ולהפתעתי הרבה כך היא עושה, שומעת ומבצעת. לפחות היא זרקה מבט חוקר לעבר שנינו לפני שנכנסה.

לפתי את החולצה באגרופי ודחפתי אותו כנגד הקיר, "לא ענית לי!"

"אז זאת הבחורה שלך? היא שווה אחי, הריח שלה מושלם"

אל תרגיז אותי, אתה יודע שזו תהיה טעות" הזהרתי אותו במלוא הרצינות.

"פרויקט חדש, זה הכל... אז מה, השלמתם?"

"מה אכפת לך? אתה עוקב אחריי?"

גבתו מתרוממת "מישהו צריך, גבר"

"איפה אתה גר?"

"מרחק נגיעה. אז אני מניח שאתה עדיין לא מקבל, הא?" צוחק על חשבוני, נראה שמישהו פגש לאחרונה את ניב הבן זונה הפטפטן הזה "אולי שווה לי לנסות, יש לה אחלה גזרה, היא שווה רצח!"

אם השטן קיים, הוא תכף יכנס בי כדי לעזור לי להרוג אותו. "שלא תעז לפנות אליה!" הזהרתי.

הגבר הזה לא נראה מאוים, "האמת שכבר פניתי, אנחנו דיי מיודדים אחרי שעזרתי לה בעקבות הריב שלכם"

"אני נשבע, אוסקר" סיננתי בשיניים חשוקות והצבתי אגרוף כנגד המפשעה שלו "זה לא יעבור לך בשתיקה"

"תרגיע, גיבור" טופח על שכמי ומדביק את התחת שלו לקיר כשאני לוחץ עליו חזק יותר "אני רק משגיח. בכל מקרה, יש לי מתולתלת אחת. פאק, דמיין איך זה להחזיק רעמת תלתלים רכים ולזיין אותה מאחורה!"