שליטה. פיתוי. כניעה.

פרק 52

ראשית

חוץ מהתקרית הבלתי-מאוד-הולמת בחדר של מוריאל, כל שאר השבת זרמה בקטע מקסים שלא עורר בי שום מצבי אי נוחות לעומת השבת הקודמת שביקרתי פה ואני יודעת מי אחראי לשיפור הזה. טוב... ועוד מקרה נוסף אבל את זה אפשר להאשים בו את מוריאל בלבד.

יואל ילד מתוק שאני מחפשת בעיניי ברגע שאני קמה בשבת בבוקר, אך מסתבר שהוא עוד לא ער.

"בייב, את נראית מבואסת ממש" מוריאל דוחק בי את כתפו בעלבון כשהוא עובר אותי אל המטבח.

"מה מפריע לך?"

"החשש שהכרת אותו דקה וחצי ונתת לו כניסה ישירה ללב ואני עבדתי על זה פאקינג קשה!"

הרמתי גבה לעברו בבדיחות "אתה מקנא בילד שלך?"

מבטו נח על פניי, משהו בו נמס ומתרכך פלאים "זה נשמע פאקינג טוב" ממלמל באהבה וגורם לי להריץ את דבריי לאחור ולשים לב מה אמרתי.

"הוא יודע מי ההורים שלו?" התעניינתי.

מוריאל נושך בשפתו ונשען על השיש לאחר שמגיש לי קפה שהכין ממי חם. לרגע האינסטינקט מורה לי לשפוך את הקפה ולהכין אותו ממים רותחים מהתמי אך התאזרתי על עצמי והנחתי את הכוס על האי והמתנתי לתשובה ממנו. "ברור, סבתא שלו מקפידה להיות גלויה, וגם הוא זוכר את אמא שלו. הילד היה בן 4"

"איך הגעת לזה שהוא מרגיש כזאת קירבה אליך?"

"אין לו דמות אב, אבא שלו החליט שלא מתאים לו התפקיד ועזב כשהיה בן שנה-שנתיים בערך. הוא התבלבל כשהתחלתי להופיע בבית שלהם בתדירות, הייתה בו את השאלה הזאת שצפה באוויר כל פעם שבאתי"

רחרחתי את הקפה, "הוא שאל אותך?"

"לא. אבל כן את סבתא שלו, מה שגרם לה לקחת צעד אחורה עם הביקורים שלי. לטענתה," הוא עוצר לרגע ונאנח קלות "כן הבנתי אותה, הנוכחות שלי בלבלה אותו ולא הייתה לה כוונה שירגיש עוד אבדה כשאתעורר על עצמי ואפסיק לבוא"

"היא חשבה שזה מרחמים? מאשמה?"

הוא מהנהן והולך לחפש במקרר דבר מה ומוציא תבנית ומניח אותה על הפלטה, "כן. וגם נשבעתי לה שזה לא משחק בשבילי. אומנם נראיתי צעיר ואבוד, אבל הבטחתי לה שזה לא מי שאני" הוא צוחק ומשכל את רגליו "והאמת היא שכן הייתי אבוד והרגשתי מגעיל שאני מבטיח לה הבטחות שאיני בטוח שאעמוד בהם מהיכרות טובה עם עצמי"

"משם התחיל השינוי?"

"אפשר להגיד. לא יכולתי לבגוד בילד, לא יכולתי לנטוש ילד שאמא שלו נהרגה מול עיניי ובנוסף סבתא שלו כבר מבוגרת ואין לו אף אחד אחר. זה אכזרי, והייתי טוב מדי בשביל לעשות דבר כזה לכן התחלתי להתמיד לפחות בחלק הזה בחיי. כשהייתי בקרבת יואל הרגשתי טוב, הרגשתי שאני משהו לעומת שאר הזמן שהרגשתי נשמה אבודה"