פרק 20

1.2K 38 2
                                    

ראשית

במהלך השבוע החדש אני חוזרת אט אט לעבודה ומצליחה להתקדם בתפירת השמלה שלי ולסיים אותה תכף.
בזכות האכפתיות והדאגה של מוריאל המח שלי צלול יותר ואני ממוקדת בעבודתי וכמעט לגמרי מצליחה להוציא מראשי את הפריצה המפתיעה של בעלי לשעבר אל חיי השקטים שחשבתי שיש לי.

עוד לא נקלט לי שהיה מקושר לאנשים רעים, שרוליק תמיד נתן את ההרגשה שהוא השולט והוא בעל הבית אך בכל זאת לא הייתי מעלה בדעתי שהוא עד כדי כך עושה דברים רעים.
לא הייתי מעלה בדעתי שישים עליי מעקב כי חושד שאחשוף לגביו מידע. סירבתי לקבל את הגילוי החדש אז פשוט המשכתי להתכחש לבעלי לשעבר כמו שהוא.

עברו ארבעה ימים מאז הביקור האחרון שלו שבו הוכרחתי להיכנס לרכבו. ככל שלא הופיע מהר כך נרגעתי יותר. לא תמיד האמרה ׳השקט לפני הסערה׳ נכון.
אני האמנתי שהוא קיבל את העובדה שהוא לא מעניין אף אחד מלבדו. למה שבחור זר שהכרתי יתקרב אליי בניסיון לחפש עליו מידע?!
נשמע לי אבסורד.

תקתוק בדלת מקפיץ אותי ואני דוקרת את עצמי. דחפתי את האצבע לפה וניגשתי לפתוח את הדלת, כבר היה חצות עוד מעט. ״מי זה?״ שאלתי.

״בייב״

פתחתי למשמע הכינוי שלי, בלעתי את דמותו מיד, אהבתי להתגעגע אליי. אהבתי כשאני לא רואה אותו למשך כמה ימים כי אז הלב שלי מחסיר פעימות ברגע הבא שאני רואה אותו, מזכיר לי שאני מתחילה לחבב את הבנאדם הזה.

״היי״ מלמלתי מבעד האצבע שתחובה אל פי.

״היי״ מחייך אליי ומושיט יד להרחיק את האצבע כדי שיוכל להביט בה בעצמו ״פגעת בעצמך שוב?!״ נוזף בי ומשאיר נשיקה על שפתיי כשלום.

ליקקתי את שפתיי וצעדתי לאחור להכניס אותו, ״לא הייתי מרוכזת״ מלמלתי.

״תמיד אותו תירוץ. תפסיקי לחשוב עליי, פשוט תשלחי לי הודעה״ אומר ביהירות.

צחקתי ובחנתי את האצבע שלי לראות שהכול בסדר, ניגשתי לחבוש אותה כשדם המשיך לזלוג החוצה. ״תרצה לשתות משהו?״

״קפה״

״לא מתכוון לישון בקרוב?״

״אני מתכוון לשבת לדבר איתך. את מתקדמת יפה עם השמלה, עבדת כל היום?״

הצבתי בפניי שתי כוסות לאחר ששמתי פלסטר, ״כן. הייתי שקועה לגמרי עד שדפקת״

״יופי. אני אהיה ההפסקה שלך משוגעת״ קולו קליל כשמדבר אליי מהכורסה בעודי מכינה לנו קפה במטבחון הקטן שלי בסטודיו.

כשסיימתי הגשתי לו כוס והתיישבתי עם שלי לצדו ״לא חשבתי שתקפוץ לבקר, חזרת מהר מההורים שלך״ מלמלתי.

מוריאל מהנהן ודופק את כוס הקפה שלו שלוש פעמים על השולחן ונותן לו לנוח רגע שם, ״כן. הלכתי רק לבקר אותם. אני מניח שניצלת את היומיים של היעדרותי לעבודה מטורפת״ מחווה בראשו אל השמלה הכמעט גמורה.

שליטה. פיתוי. כניעה.Waar verhalen tot leven komen. Ontdek het nu