Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 2 | הוא הגזים

אליסון

אני לא מאמינה שהוא באמת חשב שאני אסכים.
אני ממלצרת בבית הקפה ״קליירז׳״ 3 פעמים בשבוע,
נשארת במגמת אומנות עד 8 בערב בימי ראשון, שלישי וחמישי,
ובנוסף אני צריכה להכין שיעורים וללמוד כל יום, כך שזה יוצא שאני הולכת לישון בשתיים בלילה כל יום, והוא לשנייה חשב שאני יכולה לדחוף שיעורים פרטיים בשבילו כי הוא קיבל ציון גרוע במבחן אחד? נו באמת.
שיגיד לאבאל׳ה שלו שהוא צריך מורה פרטית אמיתית ואני בטוחה שהוא יסכים לשלם.
״היי אחותי,״ קרא קול מוכר מאחוריי, מעיר אותי ממחשבותיי.
מייד ידעתי שזאת אמילי, היא הצליחה לגרום לי לחייך תוך כמה שניות.
״אמילי !!!״ השבתי בהתלהבות.
אמילי היא החברה הכי טובה שלי כבר שנים, אנחנו מדברות על הכל ועושות הכל ביחד.
״בואי נשב לאכול, מה חדש אצלך? ספרי לי הכל!״
אנחנו לא מתראות הרבה לאחרונה כי היא עושה הרבה דברים עם חבר שלה. לא אשקר, אני קצת מקנאה שמישהו לקח לי את החברה הכי טובה שלי.
אבל אני רואה שהיא באמת מאושרת איתו, אז אני מאושרת בשבילה.
״תגידי לי את! את זאת שיש לה חבר,״ אמרתי.
היא גיחחה והשיבה, ״לא הרבה חדש, הוא עכשיו הלך עם ניית׳ן להתאמן״.
כמובן, שכחתי לציין שאיידן, חבר של אמילי, הוא גם החבר הכי טוב של ניית׳ן.
פחח.
״אגב ניית׳ן, את לא מאמינה, הוא הציע לי להעביר לו שיעורים פרטיים בהיסטוריה תמורת כסף״ אמרתי בעודי מתחילה להתעצבן שוב.
״ניית׳ן? ניית׳ן ווטרס? ממתי אתם בכלל מדברים?״
״אנחנו לא! החיי בסרט הזה דיבר איתי רק היום! לא נראה לי שהוא זכר שאני קיימת בכלל עד שגברת סמית׳ שיבחה אותי על הציון שלי היום!״
״מוזר, את חושבת שהוא ישחרר ממך?״ היא שאלה, מבולבלת מעט.
״אני מאוד מקווה, כי אני לא מתכוונת לנסות להשקיע בכלל שנייה מהחיים שלי עליו״
תנו לי לספר לכם משהו על ניית׳ן ווטרס, הבחור מתעניין רק בכדורגל, הוא לא יתעניין באף אחד אלא אם כן הוא יכול להרוויח מזה משהו.
הוא הצטרף לכיתה שלנו כמה ימים אחריי, רק שאותו, לעומתי, כולם קיבלו ישר.
אני מניחה שהשנאה נובעת מקנאה, הוא לא היה צריך לעשות כלום כדי להיות נאהב.
אני? עד היום אני כמעט בלתי נראית.
אני אסירת תודה שיש לי את אמילי.
אין לי מושג מה כל הבנות בתיכון הזה רואות בו שאני לא, הוא סתם שחצן ויהיר.

── ⋆⋅☆⋅⋆ ──

הגעתי הביתה, אחרי שהצלחתי להגניב פגישה עם אמילי אחרי העבודה, מותשת לגמרי.
נכנסתי להתקלח, אכלתי, ובאתי להתחיל לצייר קצת כשנזכרתי שיש לי עבודה בספרות להגיש למחר.
מפה לשם, הלכתי לישון רק בשלוש בלילה.