Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 31 | אם לא תנסה, איך תדע?

הערה : הפרק מכיל תכנים מיניים, הקריאה על אחריותכם!

ניית׳ן

יום חמישי עבר מהר, אבל הייתי כל היום בלחץ בטירוף כי היום מתפרסמים ציונים על המבחן בהיסטוריה.
שאלתי את גברת סמית׳ באיזו שעה בדיוק, והיא פשוט לא ענתה.
עכשיו אני מרגיש בלחץ אטומי.
״תרגע כבר,״ אליסון אמרה לי בזמן הפסקת הצהריים כשישבנו באזור הדשא.
״אני לא יכול. הציון הזה הוא כל מה שמעסיק אותי,״ אמרתי תוך כדי שבהיתי בדשא הירוק.
היא סגרה על ידי בידה ולחצה.
״היי-״ היא התחילה להגיד. ״תסתכל עליי, ניית׳ן.״
הפניתי את מבטי אליה, וחיכיתי שהיא תמשיך לדבר.
אלוהים, היו לה את העיניים הכי כחולות בעולם.
פעם, חשבתי שהיא מסוגלת להטביע בהן אנשים.
היום, אני רוצה להיות הבן אדם שהיא תטביע.
אבל רק אני.
לא אף אחד אחר.
אני רוצה להתעמק בהן.
אני רוצה לבהות בעיניים שלה שעות.
ימים.
יכול להיות שבהיתי בה יותר מדיי, כי היא לפתע שאלה, ״אתה איתי? למה אתה מסתכל עליי ככה?״
הנהנתי, והתעלמתי מהשאלה השנייה.
״אתה תקבל ציון טוב, ניית׳ן,״ היא לחצה על ידי חזק יותר והמשיכה. ״אתה למדת למבחן הזה והשקעת, ואמרת שהלך לך טוב. אין שום סיבה בעולם שתיכשל, שמעת?״
״מה אם סתם חשבתי שהלך לי טוב ובעצם הלך לי גרוע?״ שאלתי.
״אויש נו, אין מצב שניית׳ן ווטרס מפקפק בעצמו במשהו,״ היא גלגלה לי עיניים. ״אתה תקבל ציון טוב, אתה סתם בלחץ. פשוט אל תחשוב על זה, אוקיי? אתה מסוגל לעשות את זה?״ אליסון שאלה.
ידה עדיין עוטפת ידי.
הנהנתי ואמרתי, ״אני מניח שכן. תודה, גריי.״
״אין בעד מה. ודרך אגב,״ היא התחילה להגיד, ״מה לגבי המכתב המלצה שלי ל״ארט-וואלי״? אני יודעת שאנחנו ידידים עכשיו, אבל לא שכחת מזה, נכון? כי אני עדיין רוצה את זה.״
פאק.
שכחתי מזה.
״ברור, אני זוכר. לא הספקתי לדבר עם אבא שלי עדיין, אבל סמכי עליי שזה יקרה,״ הבטחתי לה.
״יופי.״
הצלצול נשמע לפתע מהרמקולים של בית ספר, מה שאמר שהפסקת הצהריים נגמרה.
״איזה שיעור יש לך עכשיו?״ שאלתי את אליסון, תוך כדי שקמתי מהדשא ועזרתי לה לקום.
״צרפתית.״
אוח.
״יש לי ערבית, וזאת השעה האחרונה שלי.״
״יש לי אחר כך אומנות, אז אני נשארת עד שלוש.״
״אז כנראה שאני לא אראה אותך יותר היום. ביי, גריי.״
״ביי, ניית׳ן. אם תהיה בלחץ תתקשר אליי או תכתוב לי פשוט!״ היא קראה והתחילה להתקדם לכיוון הבניין שבה הכיתה של צרפתית.

── ⋆⋅☆⋅⋆ ──

אליסון

ניית׳ן כתב לי עוד שלוש פעמים במהלך היום.
עכשיו זאת הפעם הרביעית.

ניית׳ן : מה את עושה עכשיו?
אני : מה אכפת לך?
ניית׳ן : אני צריך שתסיחי את דעתי מהמבחן המזדיין הזה.
אני : עשיתי את זה כבר הרבה פעמים היום.
אני : אבל אני אזרום איתך, אני מציירת.
ניית׳ן : מה את מציירת?
אני : זה אישי.
ניית׳ן : אז תספרי לי לפחות פרטים קטנים על הציור.
אני : לא.
ניית׳ן : בבקשה, גריי.
אני : מה אתה רוצה לדעת?
ניית׳ן : זה חפץ? בן אדם? חייה?
אני : בן אדם.
ניית׳ן : בן אדם שקרוב אלייך?
אני : אפשר להגיד... כן.
ניית׳ן : הממ. את תראי לי אותו מתישהו?
אני : אולי.
ניית׳ן : אז כן. אני יכול להתקשר?