Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 27 | זה קרה שוב

אליסון

ניית׳ן מנשק אותי.
ואני מנשקת אותו בחזרה.
ואני נמצאת מעליו, במושב הנהג, בפיסוק רגליים.
הוא מנשק אותי כאילו הוא חיכה לזה שנים, כאילו הוא צמא לשפתיים שלי.
הפרפרים בבטן שלי רוקדים, ומתחשק לי לצרוח.
אנחנו כל כך קרובים כרגע, שאני מסוגלת להרגיש את פעימות הלב של ניית׳ן.
ליבו דופק כל כך מהר.
אני כלואה בזמן.
אני לא יכולה לנשום.
כל כך קרובה אליו.
שפתיי נפרדו מעט, ונתנו ללשון של ניית׳ן הזדמנות מושלמת לחמוק פנימה.
ניית׳ן לא נישק אותי בעדינות בכלל, אלא בתשוקותיות.
בפראות.
הוא היה רעב לשפתיי.
אפשרתי לאנחת עונג להיפלט מפי כשאגודלו ליטף את עורפי.
״ניית׳ן...״ חפרתי את ציפורניי בשיערו.
שיערו הרך כל כך.
הוא התנתק מהנשיקה שוב, והתעסק בשולי החולצה שלי בזמן שלחש לי, ״אני צריך את זה למעלה."
שאני אמות.
״אנחנו לא יכולים, ניית׳ן...״ אמרתי ללא רצון, ״אנחנו באוטו ברחוב שלי.״
״פאק, גריי,״ הוא אמר והעביר קצוות שיער סוררת אל מאחורי אוזני.
״את לא מבינה בכלל מה את עושה לי,״ הוא אמר.
הוא לחץ את שדיי מבעד לחולצה, ומייד הרגשתי את הפטמות שלי מתקשות.
פאק.
הבליטה במכנסיו מתחככת בי, ופיו נמצא על צווארי, מנשק ומוצץ וגורם לכל גופי לעקצץ.
אני צריכה אותו עכשיו.
העקצוץ בין יריכיי נהיה חזק יותר.
אני לא חושבת שאני נושמת.
אז ככה להיות בגן עדן מרגיש?
התרחקתי מעט, בחוסר רצון מוחלט, והסתכלתי במסך האוטו.
השעה 21:24 הופיעה עליו.
שיט.
כמה זמן אנחנו כבר באוטו?
ירדתי ממנו, ואמרתי, ״כדאי שאלך.״
אני לא רוצה ללכת.
אני רוצה להישאר ברגע הזה לנצח.
״אני מניח שכן,״ ניית׳ן אמר והעביר יד בשיערו. הוא נראה לחוץ יותר.
מתוח יותר.
לא זזתי עדיין, לא הייתי מסוגלת.
״לילה טוב גריי,״ ניית׳ן אמר לי.
לא הצלחתי לפענח את במבט בפניו.
״לילה טוב,״ אמרתי בפנים סמוקות, ופתחתי את דלת האוטו כדי שאוכל לצאת.
אלוהים.
מה קרה עכשיו?
אין לי תירוץ הפעם, כי לא הייתי שיכורה בכלל.
זה לא היה כמו ביום של המסיבה.
זה היה שונה, ואני חושבת ששנינו יודעים את זה.

── ⋆⋅☆⋅⋆ ──

חלמתי על ניית׳ן, וקמתי כאשר אני צריכה מקלחת קרה.
אני לא יודעת איך לעכל את הימים האחרונים.
יותר מדיי דברים קרו, ואין לי מושג איך להתמודד איתם.
הדרך היחידה שאני מכירה, זה ציור.
אומנות.
מה שמזכיר לי שיש לי פרוייקט באומנות להגיש בקרוב.
אין לי פשוט שנייה לנשום, מה?
שמעתי אוטו צופר מלמטה, ומייד ידעתי מי זאת.
אמילי.
שיט, היא כל כך תאבד את העשתונות כשאני אספר לה.
מיהרתי לרדת במדרגות, צעקתי לדניאל שידאג לאדם לארוחת בוקר, ויצאתי מהבית.
אמילי כתבה לי הבוקר שהיא תוכל להקפיץ אותי כי היא עוברת באזור, אז אמרתי לעצמי, מי אני שאסרב לטרמפ חינם לבית ספר?
״היי,״ אמרתי והתיישבתי במושב הנוסע.
״בוקר טוב אלי,״ היא אמרה והעיפה בי מבט. ״למה את נראת כאילו לא ישנת בלילה?״
״כי לא ישנתי בלילה.״
״למה?״ היא אמרה והתחילה לנסוע.
״לא הצלחתי להפסיק לחשוב.״
״על מה חשבת?״ כשלא עניתי, היא אמרה, ״חשבת על הנשיקה שלך עם ניית׳ן כשהיית שיכורה?״
אמילי גיחחה.
אוי.
״אז, תקשיבי רגע. סיפור מצחיק,״ אמרתי. ״זה... קרה שוב.״
״מה קרה שוב?״
״נו.. את יודעת.״
היא הסתכלה עליי, מחכה שאאשר את מה שהיא חושבת.
״התנשקנו עוד פעם,״ מלמלתי בלחש.
״סליחה, מה?״ הבעת פניה אמרה שהיא בהלם.
״אני.. אני לא יודעת איך זה קרה,״ התוודתי. ״רגע אחד דיברנו באוטו שלו, ובלי שבכלל הספקתי למצמץ, הוא נישק אותי.״
״את לא רצינית!״ אמילי הסתכלה עליי בהתלהבות.
״רצינית.״
״התנשקתם סוף סוף, אחותי!״
סוף סוף?
״התנשקנו כבר בבית שלו אחרי המסיבה.״ אמרתי לה, מבולבלת.
״כן, אבל היית שיכורה.״
גם נכון.
פאק.
״אז...״ אמילי התחילה להגיד. ״מה הולך ביניכם עכשיו? אתם עדיין ידידים? חברים? מה קורה?״
אני אפילו לא בטוחה שאנחנו נחשבים ידידים.
עד לפני כמה ימים לא הייתי יותר מהמורה הפרטית שלו להיסטוריה שהוא שונא.
עכשיו? אני כבר לא יודעת.
״אני באמת לא יודעת, אמי. לא דיברנו מאתמול בלילה ואין לי מושג איפה אנחנו נמצאים כרגע.״
אולי הוא מתחרט.
אולי הוא עשה את זה בלהט הרגע, ולא באמת התכוון לזה.
אולי הוא לא ידבר איתי יותר כי הוא יחליט שלא בא לו.
אולי הוא יתעלם ממני לגמרי.
אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.
אני כל כך מבולבלת.