Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 21 | אני נופלת

אליסון

אני... לא יודעת מה לעזאזל קרה.
הכל קרה כל כך מהר....
ראיתי את ניית׳ן ואווה עולים למעלה, ותחושה שמרגישה כמו קנאה עברה בגופי.
למה?
למה שאני אקנא?
אני שיכורה מהתחת, והמוח שלי עובד לבד.
בגלל זה.
נזכרתי בהצעה של איאן.
״אם תרצי.. את יודעת איפה למצוא אותי, אליסון.״ 
לא חשבתי באופן ברור, הייתי עצבנית, ורציתי להרגיש משהו.
אז חיפשתי את איאן.
ועכשיו, כשניית׳ן ירד בחזרה למטבח, אני מנשקת את איאן מילר.
והידיים שלו על הגוף שלי.
מטיילות עליו.
״עכשיו את רוצה לעלות למעלה?״ איאן לוחש באוזני, אבל הראש שלי במקום אחר.
הראש שלי מסתובב.
אני עומדת ליפול.
אני עומדת ליפול.
מה קורה לי?
אני נופלת.

── ⋆⋅☆⋅⋆ ──

ניית׳ן

״אליסון? את שומעת אותי?״ איאן מדבר אליה.
״היא חסרת הכרה, אידיוט. איך היא תשמע אותך?״ אמרתי לו.
אני בלחץ.
אליסון.
״תירגע, אחי. אני רק מנסה לעזור.״
אז תעזור ותלך מכאן, רציתי להגיד לו.
״מישהו יודע כמה היא שתתה?״ שאלתי את כל האנשים שעכשיו היו מרוכזים בנו.
כולם בהו.
למה הם משחקים אותה כאילו אכפת להם?
כשאף אחד לא ענה, צעקתי, ״אם אתם לא מתכוונים לעזור, עופו מכאן! זאת לא הצגה ואתם לא הקהל!״
אף אחד לא זז.
טוב, אין לי עצבים יותר.
הרמתי את אליסון, השכבתי אותה על הספה בסלון, והרמתי את רגליה.
בדקתי את הדופק שלה.
היא נושמת.
תתעוררי, אליסון.
תפקחי את העיניים הכחולות והיפות שלך.
אחרי עשר שניות, אליסון פתחה את עינייה.
נשמתי לרווחה.
היא התעוררה.
ואז שמתי לב שעדיין כולם בוהים בנו, אז צעקתי שוב, ״תתפזרו, מזדיינים! אין כאן מה לראות!״
ורק אז כולם זזו.
יופי.
״לך,״ אמרתי לאיאן שהיה לצידי, ״תן לי לטפל בזה.״
״בטוח?״
״כן.״
והוא הלך.
״את בסדר?״ שאלתי את אליסון.
״מ-מה קרה?״ היא הסתכלה עליי במבט מבוהל.
״איבדת את ההכרה לשתי דקות.״
״איך קוראים לך?״ שאלתי אותה, כדי לבדוק שהכל תקין.
״אתה יודע את השם שלי.״
״הו, אני יודע. אני רוצה להבין אם את יודעת.״
״אליסון.״ היא אמרה, ואז חזרה לתנוחה של ישיבה.
יופי.
הכל תקין.
״את בסדר? איך את מרגישה?״ שאלתי.
״הראש... מ-מסתובב... להקיא...״
מייד החזקתי את ידה, עזרתי לה לקום, ולקחתי אותה לשירותים.
היא התכופפה ליד האסלה, והקיאה, בזמן שהחזקתי את שיערה.
כשהיא סיימה, היא התחילה למלמל, ״פאק, ס-סליחה שהיית צריך ל-לראות את זה.״
״זה בסדר, אליסון. הכל טוב. איך את מרגישה עכשיו?״
״יותר טוב.. נראה לי. אני מרגישה גם מגעיל עכשיו.. שונאת להקיא..״
אלוהים, אני חייב לקחת אותה הביתה.
״את מסוגלת ללכת 5 דקות? הרכב שלי נמצא רחוק קצת.״
״אתה לוקח א-אותי הביתה?״ היא שאלה, מבולבלת.
״כן. אז את מסוגלת? או שאני צריך לסחוב אותך על הכתפיים שלי?״
״המממממ... תסחב אותי על הכתפיים שלך.״ היא ישנונית ושיכורה.
״את בטוחה?״
״כן.. אני אוהבת את הכתפיים שלך....״
טוב, היא ממש שיכורה.
״תעלי.״
התכופפתי כדי שהיא תוכל לטפס על הכתפיים שלי.
היא מגושמת מדיי עכשיו, היא לא תצליח, חשבתי לעצמי.
עד שהרגשתי את ידיה על הכתפיים שלי.
היא הידקה את ידיה סביבי, ואני הידקתי את ידיי סביב רגליה.
יופי.
אמרתי ללוגן שאני זז, ויצאתי עם אליסון מהבית שלו.
״עד כמה... רחוק האוטו שלך?״ אליסון שאלה.
״שתי דקות, את מסוגלת להחזיק מעמד, גריי?״
״הממממממ...״ היא מלמלה.
״אני אקח את זה ככן.״
״אתה נוח, ניית׳ן...״
איך לעזאזל אני אמור להגיב לזה?
היא מצחיקה כשהיא שיכורה, אף פעם לא ראיתי אותה ככה.
היא משוחררת.
״אממ, תודה?״ עניתי.
״הממממממ..״
״הגענו, אני מוריד אותך. את מוכנה?״
״לא.״
״את חייבת, גריי. אנחנו לא יכולים להיכנס ככה לאוטו.״
״אוף....״
התכופפתי כדי שהיא תרד, והיא ירדה.
פתחתי את דלת הנוסע בשבילה, והוריתי לה להיכנס.
ואז נכנסתי בעצמי מהדלת מסביב, והתיישבתי במושב הנהג.
היא התיישבה במושב הנוסע, וחייכה לעצמה.
התנעתי את הרכב, ובאתי להתחיל לנסוע כשקלטתי שהיא לא חגורה.
״תחגרי, גריי.״
״הא?״ היא נראתה מבולבלת.
״חגורת בטיחות.?״
היא עדיין עשתה לי פרצוף לא ברור.
הבנתי שהיא שיכורה מדיי כדי לחשוב, אז פשוט התקרבתי אליה וחגרתי אותה בעצמי.
זה היה רעיון גרוע, כי היינו קרובים מדיי באותו הרגע.
היא הרגישה את זה, וגם אני.
פאק.
התחלתי לנסוע, וניסיתי לנער את עצמי מהמחשבה הזאת.
״כמה שתית?״ שאלתי אותה.
״לא זוכרת...״
״את רצינית? למה שתית כל כך הרבה? באמת הייתי צריך לעשות עלייך בייביסיטר.״
״רציתי להנות, ולא חשבתי..״ היא אמרה, כאילו זה תירוץ.
״הזדיינתם?״ אליסון הוסיפה ושאלה.
״מה? לא.״
״למה לא?״
״ככה. נפרדנו.״ מרגיש טוב להגיד את זה בקול.
״אהה.. יופי.״
״יופי?״ התחלתי לחייך.
״כן..כי לא אהבתי את הזונה הזאת בכל מקרה.. יכולת להשיג יותר טובות..״
״כמו מי?״ השתעשעתי מאליסון השיכורה.
היא חייכה לעצמה, ומלמלה, ״המממ..״
״למה נישקת את איאן? לא ידעתי שאתם מדברים.״ שאלתי.
״אתה...״
חיכיתי שהיא תמשיך לדבר. היא לא.
״אני מה?״
היא לא ענתה, אז קראתי בשמה.
״אליסון?״
לא קיבלתי תשובה.
הבטתי לעברה, וראיתי שהיא עצמה את עינייה.
היא נראית כל כך שלווה ככה.
כל כך רגועה, באוטו שלי.
בדיוק כשבאתי לעשות את הפנייה לשכונה שלה, חשבתי לעצמי, היא נרדמה באוטו שלי.
השעה שתיים בלילה.
אני לא יודע מי ער בבית שלה, והיא צריכה שיטפלו בה.
היא לא מסוגלת לעשות כלום כשהיא שיכורה ככה.
אז עשיתי דבר מאוד מטומטם, ועשיתי פנייה לכיוון הבית שלי.
אני לוקח אותה לבית שלי, בשעה שתיים בלילה.

-
פרק חדש!!
מה חשבתם? אם אהבתם אני אעריך ממש אם תדרגו 3>
+ פתחתי עמוד בטיק טוק אז אתם מוזמנים לעקוב !!
_zoreads@