פרק 26 | אותי

1.8K 120 45
                                    

ניית׳ן

למזלי, אליסון הקלה עליי ועשתה מה שאמרתי לה.
היא התקשרה אליי כשהיא סיימה לעבוד.
אז הנה אני עכשיו, נוסע אחרי אימון בשביל להחזיר את אליסון לבית שלה, אפילו שהיא גרה בכיוון ההפוך ממני.
אבל לא אכפת לי.
האימון הלך טוב, ואני לא יכול לחכות למשחק הבא כבר.
המשחק החשוב מול איסטון הוא בעוד שבוע וחצי, אז יש עוד קצת זמן.
יש לנו עוד משחק מול תיכון ״רויס״ ביום רביעי, כלומר בעוד יומיים.
לגבי רויס אני ממש לא דואג.
החלוצים שלהם כל כך גרועים, שזה מביך שאנחנו בכלל צריכים להתחרות מולם.
לגבי המשחק מול איסטון, זה יהיה קצת מאתגר.
לאיסטון יש את רייבן לסטר.
הוא החלוץ המרכזי אצלם, ואני החלוץ המרכזי בקבוצה שלנו.
רייבן לסטר הוא היריב הכי גדול שלי.
אני פאקינג לא סובל אותו.
בכל פעם שאבא שלי מנסה להזכיר לי כמה גרוע אני, הוא מזכיר אותו.

״תראה את רייבן לסטר, ניית׳ן. רק אתמול ראיתי אותו בעיתון המקומי.״
״מה איתך? הוא בשער של העיתון! ואיפה אתה?״
״המשחק של איסטון אתמול היה מצויין. תלמד, בן.״

ובלי קשר, הבן זונה הזה לא מפסיק להתגרות בי.
לפני שנה בערך, הם ניצחו במשחק מולנו והוא זרק לי הערות.
לא יכולתי לעמוד בזה, אז נתתי לו אגרוף.
אני לא מתחרט על זה.
בסוף, איידן היה צריך להרחיק אותי ממנו כדי שלא אפגע בו עוד יותר.
אני מאוד מקווה שלא נצטרך להגיע למצב הזה שוב.
מקווה בשבילו, בעיקר.
הגעתי לקליירז׳, וראיתי את אליסון יושבת בצידי המדרכה ומחכה.
היא לא הבחינה באוטו שלי עדיין, אז החלטתי להשתעשע קצת.
היא הייתה כל כך מרוכזת בטלפון שלה.
התקרבתי לכיוונה, ואז צפרתי.
היא מייד נבהלה והסתכלה לכיווני.
כשהיא ראתה את ההבעה על הפנים שלי, היא כעסה.
״לא מצחיק, בן זונה!״ היא אמרה לי.
זה גרם לי לצחוק עוד יותר.
״זה דווקא כן מצחיק,״ קראתי אליה.
״אתה היחיד שצוחק פה.״
״נו? זה מספיק,״ אמרתי. ״עכשיו כנסי לאוטו, גריי.״
היא בהתה בי מחוץ לאוטו, ולא הסיתה את מבטה.
הו, אז אנחנו משחקים את המשחק הזה.
אני לא עומד להפסיד.
לא הורדתי את מבטי ממנה.
כשהיא הבינה שאני לא מוותר, היא נאנחה.
חיוך עלה על פניי כשהיא נכנסה לאוטו והתיישבה במושב הנוסע.
״לפחות הפעם לא הייתי צריך לרדוף אחרייך כדי שתיכנסי,״ גיחחתי.
״אני עדיין חושבת שזה הזוי שעשית את זה.״
״תחגרי,״ אמרתי וגלגלתי עיניים.
היא גלגלה לי עיניים בחזרה.
התחלתי לנסוע, ואמרתי, ״נו? איך הייתה המשמרת?״
״היה נחמד,״ היא אמרה. ״חוץ מזה שאיזה פסיכופת התיישב, הבריח לקוחות, הביך אותי, ועשה סצנה שלמה כמו ילד קטן כי הוא רצה שדווקא אני אמלצר אותו ואתן לו שירות.״
״וואו...״ צחקתי. ״איזה אנשים הזויים. תיזהרי מהם, גריי.״
״כן, קצת מאוחר מדיי בשביל זה.״
״הפסיכופת הזה לפחות השאיר לך טיפ אחרי התנהגות כזאת?״
ניצוץ של משהו שלא הצלחתי לזהות עבר בעיניה.
״כן, הוא מאוד מוזר,״ היא כחכחה בגרונה ואמרה. ״הוא בטעות השאיר לי 200 שקלים.״
״בטעות
היא חושבת שזה היה בטעות?
״תגיד לי אתה.״
״זה לא היה בטעות.״
היא הייתה בשקט, ועד שהיא דיברה, זה הרגיש כאילו עבר נצח.
״למה?״ אליסון שאלה בשקט.
״למה, מה?״
״למה נתת לי טיפ של 200 שקל אם לא עשיתי שום דבר?״
״כי רציתי,״ אמרתי בכנות. ״עשית את העבודה שלך מצויין, והתחשק לי להביא לך טיפ.״
״זה לא סתם טיפ, ניית׳ן. זה הרבה כסף. אני לא יכולה לקבל את זה.״
״בטח שאת יכולה. מה הבעיה?״
״כי אני פשוט לא יכולה. אני לא רוצה להרגיש חייבת לך משהו בגלל שנתת לי כסף.״
מה?
על מה היא מדברת?
״אני לא רוצה כלום בתמורה, גריי. את לא חייבת לי כלום. אמרתי לך, עשיתי את זה כי רציתי.״
״מאיפה שאני באה, אין כזה דבר לקבל כסף על כלום.״
״אבל מאיפה שאני בא, אם אני מעריך מישהי, אני יכול להשקיע בה.״
״אבל-״
״פשוט תקבלי את הטיפ, גריי,״ אמרתי. ״את יכולה לראות בזה תודה על השיעורים הפרטיים שנתת לי.״
״כבר נתת לי יותר מדיי דברים בגלל זה.״
לא, נתתי לך דברים כי רציתי, ולא כי אני חייב.
זה רק תירוץ, אני חושב לעצמי אבל לא מעז להגיד בקול.
״אויש, תסתמי. את יכולה לקרוא לי השוגר דאדי שלך אם את ממש רוצה...״ קרצתי לה והתגרתי.
״איכס, מפגר.״
״אז הכל טוב? נכנעת?״
״יש לי ברירה?״
״לא
״אתה באמת פשוט תמיד מקבל את מה שאתה רוצה, מה?״
חוץ ממך.
שתקתי, וחייכתי לעברה.
״איך היה האימון?״ אליסון שאלה.
היא באמת מתעניינת או שהיא פשוט מנסה להזרים שיחה?
״נחמד.״
״תפרט קצת.״
אוקיי, היא באמת מתעניינת.
״הלך מצויין. אני מרגיש ממש טוב לגבי המשחק ביום רביעי.״
״מול מי אתם משחקים?״
״רויס, ושבוע אחרי איסטון.״
״איסטון? הם גם ממש טובים, נכון?״ היא שאלה.
״לצערי. את צופה בכדורגל?״
הופתעתי מעט.
אליסון גריי לא נראת טיפוס שמתעניין או צופה בכדורגל.
״הו, לא. אני לא מבינה בזה כלום.״
״אז איך את יודעת שהם טובים?״
״אה, אממ...״ היא היססה. ״האקס שלי לומד באיסטון.״
מה?
הלב שלי נפל.
״מי זה?״ שאלתי אותה, הקול שלי נשמע לא יציב.
בבקשה אל תגידי את השם שלו.
בבקשה אל תגידי את השם שלו.
רק לא הוא.
״רייבן לסטר, אתה מכיר?״
לא.
פאקינג שיט.
היא לא אמרה את זה עכשיו, נכון?
״מכיר.״
לצערי.
מה היא עשתה עם דפוק כמוהו?
״איך הכרתם?״ שאלתי.
״בן דוד של אמילי לומד באיסטון, ואני ואמילי היינו מבלות עם חברים שלו בסופי שבוע הרבה באותה תקופה, אז התחברנו.״
״אה.״
כנראה עשיתי פרצוף כלשהו, כי אליסון אמרה, ״אתה עושה פרצוף.״
״אני לא,״ שיקרתי.
לא ידעתי איך להגיב.
למה אני עצבני?
״אתה משקר. פשוט תגיד את זה, אני יודעת שיש לך משהו להגיד.״
פאק.
שתקתי.
״נו כבר.״
״פשוט...״ התחלתי להגיד.
״פשוט מה?״
״אני לא מבין מה את,״ אמרתי. ״אליסון גריי, עשית עם אפס כמו רייבן לסטר. הוא אחד מהאנשים הכי בלתי נסבלים שאני מכיר.״
״הייתי בסוף כיתה ט, הוא אמר שמצאתי חן בעיניו, הוא התעניין בי ונתן לי תשומת לב.״
גיחחתי.
״מה מצחיק?״ אליסון שאלה, רצינית.
״אם את רוצה מישהו שיתן לך תשומת לב, את יכולה באותה מידה להשיג חיית מחמד.״
אני יכול להיות כל כך הרבה יותר טוב מסתם תשומת לב.
היא הרימה גבה.
״כמה זמן הייתם ביחד?״ שאלתי.
״שבעה חודשים, עד שנפרדתי ממנו.״
״מה הוא עשה?״
אליסון לפתע נראתה לא בנוח.
״את לא חייבת להגיד-״ מיהרתי להבהיר לה.
״הוא בגד בי,״ אליסון אמרה וקטעה את המילים שלי.
שתקתי.
האפס הזה.
״עוד סיבה לזיין את איסטון במשחק בשבוע הבא.״
אם מקודם הייתי עצבני, עכשיו רתחתי.
״אני באמת מקווה שתנצחו.״
הו, אנחנו ננצח.
המזדיין הזה עומד ליפול.
״רוצה לבוא למשחק ביום רביעי?״ שאלתי.
למה היא נראת מופתעת ששאלתי את זה?
״מתי הוא מתחיל?״
״שבע וחצי.״
״יש לי בייביסיטר עד שבע. אם אני אספיק, אני אבוא.״
״יופי.״
קלטתי שהגענו לשכונה שלה כבר.
כמה זמן אנחנו מדברים?
זה עבר ממש מהר.
״אנחנו פה,״ אמרתי לאליסון כשראיתי את הבית שלה בזווית העין.
היא התחילה לשחרר את חגורת הבטיחות שלה, אבל אז התחלתי לדבר, תוך כדי ששחררתי את החגורה שלי.
״אליסון,״ אמרתי.
היא הסתכלה עליי במבט מבולבל וחיכתה שאמשיך לדבר.
״מה קורה בינך לבין איאן מילר?״
השאלה הזאת אוכלת אותי מהמסיבה, אז החלטתי לאזור אומץ ולשאול אותה.
״כלום,״ היא ענתה.
מה?
״אז למה התנשקתם במסיבה?״
״למה זה עניינך?״
ידעתי שזה לא, אבל לא יכולתי לעצור את עצמי מלשאול.
״לא ראיתי אתכם מדברים אף פעם.״
״כי אנחנו לא.״
״אז,״ הבטתי הישר לעינייה. ״למה. התנשקתם.״
הסתכלתי עליה במבט של תהיי אמיצה ותעני לי.
היא החזירה לי מבט שאומר שהיא רוצה להרוג אותי.
״כי רציתי.״
״בולשיט
״מה?״
״את לא רוצה אותו.״
״ומה אם אני כן?״
אני לא יודע איך, אבל שנינו התקרבנו מאוד אחד לשנייה בלי לשים לב.
העיניים הכחולות והעמוקות שלה... יכולתי לראות אותן כל כך בבירור.
בוהות לי לתוך הנשמה.
״את,״ נשימה. ״לא
״כן?״ היא שאלה.
״כן.״
״אז את מי אני רוצה?״
מבטי ירד לשפתיים שלה.
השפתיים הוורודות והמלאות שלה.
אני לא יכול.
אני לא יודע מה נכנס בי באותו רגע, אבל עשיתי משהו.
חפנתי את פנייה בידי, והצמדתי את שפתיי אל שפתייה.
היא לא התנגדה לנשיקה, אלא נישקה אותי בחזרה.
לשפתיים שלה היה טעם כל כך מתוק.
שפתייה היו כל כך רכות תחת שפתיי.
הלב שלי דפק חזק.
היינו כל כך קרובים, שהרגשתי כאילו היא שומעת את דפיקות הלב שלי.
כאילו הלב שלי עומד לצאת מהמקום בכל רגע.
כשהתנתקתי מהנשיקה, לחשתי לה, ״אותי.״





-
דאמ....
מה חשבתם על הפרק?
אם אהבתם אני אעריך רצח אם תדרגו !!

Tutoring the star athlete (Hebrew)Where stories live. Discover now