Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 13 | תסתובב

הערה : הפרק עלול להיות טריגרי לחלק מהקוראים, הקריאה על אחריותכם!

ניית׳ן

הרגשתי שאני מתקדם בחומר, וזאת הייתה הרגשה טובה.
הסבלנות של אליסון מדהימה אותי.
הספקנו יחסית הרבה חומר ביחס לעובדה שאני נמצא בבית חולים.
איך הגעתי למצב הזה בכלל?
אני כל כך דפוק.
אני חייב לזכור לא להשתכר יותר כשיש לי יום אחרי אימון בוקר.
מה חשבתי לעצמי?
כל הגוף כואב לי אחרי האימון הזה.
העמסתי על עצמי יותר מדיי.
הכדורים שנתנו לי כדי להקל על כאב הראש התחילו להפסיק להשפיע, והראש שלי חזר לכאוב.
לא יכולתי לקחת עוד תרופה כי הרופאים טענו שזה כבר יותר מדיי.
הם רוצים שאני אסבול?
נאנחתי בכאב, כי הרגשתי את הראש שלי.
״אתה בסדר? כואב לך?״ אליסון שאלה.
״כן, חזר לכאוב לי הראש. אני לא אצליח להמשיך ללמוד עם הכאבים הבלתי פוסקים האלה.״
״מה כואב לך?״
״הראש, בטירוף. וכל הגוף שלי מרגיש חלש. הרגליים שלי לא מתפקדות בגלל האימון המזדיין הזה.״
התעצבנתי, ונאנחתי בקול.
אליסון התקרבה אליי, ואמרה, ״תסתובב.״
״מה?״ הייתי מבולבל.
״תסתובב.״ היא דרשה.
הסתובבתי, מבולבל, ושכבתי על הבטן.
שום דבר לא הכין אותי לדבר הבא שהיא עשתה.
אליסון הניחה את ידיה על הגב שלי, הרימה את החולצה שלבשתי, והתחילה לעסות את הגב החשוף שלי.
אני לא יודע מה גרם לה לעשות את זה, אבל זה היה מדהים.
מ ד ה י ם .
אל תפסיקי בחיים, חשבתי לעצמי.
״יותר טוב?״ היא שאלה בקול נמוך.
״אההההא,״ נאנחתי, הפעם מעונג.
״אתה רוצה שאשאר?״
״אם את תורידי את הידיים שלך ממני, אני נשבע לך שאני לא אדבר איתך יותר בחיים.״ אמרתי.
״אני אקח את זה ככן.״ היא גיחחה כשגנחתי שוב.
״איפה למדת לעשות את ז- הולי שיט.״ היא נגעה בנקודה ספציפית שקרובה לצוואר שלי, והרגשתי שעליתי לגן עדן.
היא המשיכה לעסות את גבי ולהקל על הכאב שלי, ושנינו היינו בשקט, עד שאליסון אמרה, ״לא ידעתי שיש לך קעקוע.״
״עשיתי אותו בשנה שעברה.״
יש לי קעקוע של זאב, לא גדול, באמצע הגב.
״מה קרה לך מתחתיו?״ היא לחשה, אבל מספיק חזק כדי שאני אשמע.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי, אפילו שהבנתי טוב מאוד למה היא התכוונה.
״הצלקת, ניית׳ן.״
שתקתי.
״מה קרה?״ היא לחשה.
כלום, פשוט אבא אהב לשחק איתי שק אגרוף מדיי פעם כשהייתי צעיר יותר.
עשיתי קעקוע של זאב כשהייתי בן 16, ואז נשבעתי שאני לא מתכוון לתת לו לשים עליי יד יותר לעולם. כבר הייתי חזק מספיק.
רציתי ספציפית את החיה זאב כי היא מסמלת חוזק.
הבטחתי לעצמי שאני לא אראה לאבא שלי חולשה יותר.
״אבא שלי.״ אמרתי לה, לא יודע מאיפה לעזאזל זה הגיע.
״מה? אבא שלך עשה לך את זה?״ אליסון שאלה, מזועזעת.
״כן. כשהייתי בן 10, והפסדתי בפעם הראשונה במשחק כדורגל.״
״אני כל כך מצטערת, ניית׳ן.״ היא אמרה, יכולתי לשמוע את העצב בקולה.
היא כבר לא התרכזה בלעסות את הגב שלי, אז הסתובבתי בחזרה לשכב על הגב.
״זה בסדר. זה לא היה משהו קבוע. פעם בכמה זמן כשהוא היה צריך לשחרר עצבים, הוא היה מוצא סיבה לכעוס עליי.״ אמרתי בכנות.
אבא שלי לא היה אלכוהוליסט או משהו, אבל היו לו בעיות עצבים.
כאלה שצריך לבדוק אותן.
אמא שלי אפילו לא יודעת על מה שהוא היה עושה לי.
הלוואי שהיא הייתה יותר בבית בתקופה הזאת.
״זה לא בסדר, ניית׳ן. יש לך עוד?״
היא מיהרה להוסיף, ״צלקות, הכוונה.״
הסתובבתי אליה והראתי לה את העורף שלי, שהיו בו שתי צלקות קטנות, אך מכוערות.
״אוי, ניית׳ן.״ היא נראתה עצובה ממש.
אחרי שהיא התעמקה בעורף שלי מעט, הראתי לה את הצלקת שיש לי בתחתית הסנטר. הרבה אנשים לא מבחינים בה, למזלי.
״מתי זה קרה?״ היא לחשה.
״כשהייתי בן 12, הוא התעצבן שאמרתי לו שאני לא מצליח להתרכז בשיעור הפרטי במתמטיקה שהוא שילם עליו, אז הוא קרא לי כפוי טובה ונתן לי אגרוף.״
אני זוכר את הכל יותר מדיי טוב.
אין לי מושג מה גרם לי להיות כל כך פתוח איתה בנושא הזה.
אני לא מדבר על זה אף פעם.
אליסון התקרבה אליי, ועטפה את ידה בידי.
מחווה קטנה, אך משמעותית.
אחרי כמה דקות של שתיקה נעימה, היא התחילה להגיד שכדאי שהיא תחזור.
הסכמתי איתה, אבל לא רציתי שהיא תלך.
לא רציתי להיות לבד.
״לילה טוב, ניית׳ן. תרגיש טוב.״ היא אמרה לי, ובאה לצאת מהחדר.
״חכי!״ קראתי מאחוריה.
היא הסתובבה, ואמרתי, ״בבקשה תשכחי שאמרתי משהו, אוקיי? פשוט תשכחי מהשיחה הזאת, ואל תספרי לאף אחד. אני רציני. אם אני אגלה שמישהו יודע, אני אגרום לך להצטער על זה.״ נהייתי תוקפני תוך שניות.
אני לא מאמין שהורדתי את המגננות שלי, ואמרתי לה את זה.
איימתי עליה, כי מה עוד יכולתי לעשות?
אני בכלל לא כל כך מחבב את הבחורה, אני לא יודע למה לעזאזל התחלתי לפלוט את זה, ואני לא סומך עליה שלא תגיד כלום.
״וואו, תרגע. אני לא אגיד כלום. ניסיתי לעזור, אבל ממש תודה שאתה מעריך את העזרה שלי. לילה טוב, ניית׳ן.״

שיט.
לא הייתי צריך להגיד כלום.

-
מה חשבתם על הפרקים?🤍
אם אהבתם, אני ממש אשמח שתדרגו 3>