פרק 37 | הדייט האחרון שלכם

1.8K 94 26
                                    

אליסון

האם יצאתי לדייט עם הנרי ועשיתי בדיוק ההפך ממה שניית׳ן אמר לי? כן.
האם באמת נהנתי? לא.
לא כל כך.
ביום שני בערב הוא לקח אותי למסעדה, והיה.... נחמד.
איך אני אגיד את זה?
הוא שיעמם אותי מעט.
״אז,״ ניסיתי להתחיל שיחה איתו. ״מה אתה אוהב לעשות?״
״תלוי, מה את אוהבת לעשות?״ הנרי שאל אותי כשישבנו פנים מול פנים במסעדה.
הוא לקח אותי למסעדה פשוטה שנמצאת במרכז העיירה.
גיחכתי, ואמרתי, ״עכשיו באמת.״
ואז הוא סיפר לי על התחביבים שלו.
לשחק משחקי וידאו, נבחרת כדורסל, מסיבות, בנות.
כמו כל נער טיפוסי בגילנו.
סיפרתי לו שאני אוהבת מאוד לצייר, והוא התרשם.
הוא באמת היה חמוד, אבל היה חסר לי המון בשיחה שלנו.
הוא לא ריגש אותי.
הוא שאל שאלות, אבל רק הנהן בחזרה כתשובה.
שאלתי בחזרה שאלות עליו, ולא משנה כמה פשוטה השאלה, הוא היסס מה לענות.
הנרי ניסה ממש לרַצות אותי, וראיתי את זה.
זה היה חמוד מצידו, אבל התשובות שלו היו משעממות.
חסרות ביטחון.
הגיש לי כאילו אנחנו מנהלים שיחה והחלק שלו בשיחה תלוי רק במה שאני חושבת.
כשהנרי אמר, ״טוב, שנזמין חשבון?״ הסתרתי את השמחה שלי.
לא כי היה נוראי, אלא כי פשוט היה משעמם.
כשיצאנו מהמסעדה, הוא נתן לי טרמפ הביתה.
״רדפילד 61?״ הוא שאל.
״כן.״
״אז הגענו,״ הוא אמר ועצר את האוטו ליד כניסת הבית שלי.
השתחררתי מחגורת הבטיחות, ואז גם הוא.
הוא התקרב אליי, והבנתי מה הוא מנסה לעשות.
הוא התקרב כדי לנשק אותי.
התקרבתי בעצמי, כי אפילו שלא כל כך נהנתי בדייט, חשבתי שאולי הוא מנשק טוב וזה יחפה על חוסר הכריזמה שלו.
ואז, הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי.
הנרי נישק אותי ברכות.
בכלל לא כמו ניית׳ן.
הנשיקה הייתה רכה ונעימה.
כשהוא התחיל להכניס את לשונו, זה השלב שבו התנתקתי.
לא רציתי שיחשוב שהוא יכול לקבל ממני הכל עכשיו.
הוא בהחלט נישק טוב.
לא טוב כמו ניית׳ן, אבל טוב.
״תודה על הערב, הנרי. היה כיף,״ אמרתי לו תוך כדי שפתחתי את דלת האוטו.
״אין בעד מה,״ הנרי אמר בפנים סמוקות. ״את רוצה שאלווה אותך עד הדלת?״
״לא, הכל בסדר. לילה טוב, הנרי,״ אמרתי ויצאתי מהאוטו.
כשנכנסתי הביתה, לא הרגשתי כלפיו כלום.
לא הרגשתי את הפרפרים שניית׳ן עשה לי.
לא הסמקתי במיוחד.
וידעתי, ידעתי שלא יהיה כלום ביני לבין הנרי.
זה רע אם אני מקווה שהוא לא נהנה כמוני?
הנרי באמת היה מקסים, אבל....
הוא לא היה ניית׳ן, זה מה שפחדתי להודות.

── ⋆⋅☆⋅⋆ ──

ניית׳ן

המשחק היום.
קרעתי את התחת שלי במשך כל כך הרבה זמן בשביל היום הזה.
אני כל כך מקווה שזה ישתלם לי.
המשחק מתחיל בשבע, ואני מכין את עצמי לזה שכל העיירה תצפה בי היום.
כולם.
אני לא חושב שמישהו יסתכן בלהפסיד את המשחק הכי חשוב העונה.
ברת׳פורד לוקחים את כל עניין הכדורגל ברצינות.
אפילו אל נבחרות של תיכון מתייחסים כאילו אלה נבחרות אמיתיות.
בדיוק בגלל זה, המשחק בעונה הזאת כל כך חשוב.
תיכון איסטון מול תיכון רת׳פורד.
שני התיכונים הכי חזקים במחוז שלנו, במשחק אחד.
המשחק מתקיים בתיכון שלהם, כי מגרש הכדורגל שם יותר גדול.
יש להם יתרון עלינו, אבל אני מאמין שננצח אותם בכל זאת.
כדאי לנו.
״האוטובוס יוצא מהבית ספר בשעה 16:30, את תספיקי?״ שאלתי את אליסון כשיצאנו משער בית הספר.
״למה כל כך מוקדם? המשחק מתחיל בשעה שבע בכלל, לא?״
גיחכתי.
״מה?״ היא שאלה.
״את באמת לא היית במשחק ספורט, הא?״
״אמרתי לך.״
״תיכון איסטון נמצא במרחק שעה וחצי מכאן, מה שאומר שנגיע רק בשעה שש, ואז אנחנו צריכים להתמקם ולעבור על דברים אחרונים.״
״אה, אני אספיק. העברתי את המשמרת בקליירז׳ למחר.״
״יופי, כי ממש לא הייתי נותן לך לפספס לראות אותי משחק.״
״כבר ראיתי אותך משחק,״ אליסון אמרה ועשתה פרצוף.
״כן, אבל לא ראית אותי משחק באמת. איסטון הם לא רויס. איסטון הם הנבחרת היחידה באזור שלנו שבאמת ברמה שלנו, אז המשחק הזה יהיה מלוכלך.״
אליסון עשתה פרצוף מבוהל.
״כן,״ גיחכתי.
״אליסון!״ מישהו קרא מאחורינו.
הוא התקרב אליה, ואז ראיתי מי זה.
אותו הילד שדיבר איתה ביום ראשון.
אותו הילד שהיא נתנה לו את המספר שלה.
הוא נתן לה חיבוק.
העצבים בגופי התגברו.
״היי, הנרי. מה קורה?״ אליסון חיבקה אותו בחזרה.
״בסדר, מה איתך?״
היא רק פנתה אליו, והוא כבר מסמיק.
פתטי.
״מצויין. היה כיף אתמול, נכון?״ היא שאלה.
״לגמרי, צריך לעשות את זה שוב,״ הוא קרץ לה.
״אתה צודק,״ היא אמרה.
התחלתי לאבד סבלנות, אז כחכחתי בגרוני.
״יש לך משהו להגיד?״ אליסון הסתובבה לכיווני ושאלה.
״היי,״ ניגשתי להנרי והצגתי את עצמי.
״אתה בטח יודע מי אני, נכון?״ שאלתי אותו, בטון מאיים בכוונה.
״כן,״ הנרי אמר.
״יופי. אז תקשיב, לא מעניין אותי שנהניתם אתמול, כי אליסון ממהרת ואתה מעכב אותנו. תתחפף מכאן.״
״מה אתה עושה-״ אליסון שאלה, אבל קטעתי אותה.
״אנחנו הולכים, אמילי מחכה לך.״ תפסתי קלות בידה, והתחלתי ללכת.
״ביי, הנרי!״ אליסון קראה לכיוונו.
״ביי! תתקשרי אליי.״
הוא עד כדי כך חיי באשליות?
״היא לא!״ קראתי אליו בעצמי.
ואז, אליסון הסתכלה עליי.
הבעת פנייה הייתה עצבנית.
״אתה לא צריך להיות גס רוח,״ היא אמרה.
״לא הייתי גס רוח
״אמרת לו להתחפף.״
״כי הוא לא הבין רמזים. זאת לא אשמתי שהוא מטומטם.״
״אל תדבר אליו ככה,״ היא הגנה עליו, וזה הרתיח אותי.
״יצאת איתו לדייט,״ אמרתי.
״נכון.״
״אמרתי לך לא.״
״ואני אמרתי לך שלא אכפת לי.״
״אז, איך היה הדייט עם החסר כריזמה הזה? הוא בקושי הצליח להוציא משפט שלם מהפה שלו עכשיו.״
״היה מדהים. אפילו מאוד,״ היא אמרה.
״את מנסה לשכנע אותי, או את עצמך?״ שאלתי.
״באמת היה מדהים.״
״אם את אומרת,״ אמרתי לה בטון של ׳אני לא קונה את זה׳.
״הוא מנשק ממש טוב,״ היא התגרתה בי.
הסתובבתי לעברה מייד.
עיניי נפערו.
״לא התנשקת איתו,״ אמרתי.
אליסון משכה בכתפיה.
״אין מצב שהוא מנשק יותר טוב ממני. אולי שכחת איך אני מנשק, גריי. אני יכול להזכיר לך
״וכל הדברים שהוא לחש לי באוזן... אלוהים.״
התחלתי לרתוח מעצבים.
״תפסיקי. לדבר.״
״אתה זה שרצית לשמוע איך היה הדייט.״
״זה הדייט האחרון שלכם,״ הודעתי לה.
אני לא יכול לסבול את העובדה שזה לא היה אני.
״לא יודעת.... הוא היה די מדהים.״
״זה. הדייט. האחרון. שלכם.״
״אלי!״ אמילי צפרה מהאוטו שלה וסימנה לאליסון להיכנס.
״ביי, גריי. נתראה מאוחר יותר,״ אמרתי לה.
״ביי, ניית׳ן,״ אליסון אמרה ונכנסה לאוטו של אמילי.
השעה הייתה עכשיו אחת וחצי, כי כל בית הספר סיים מוקדם בגלל המשחק.
זאת אומרת שיש לי שעתיים וחצי לנוח בבית עד שאצטרך לצאת.
אוקיי.
אני לא אתאמץ יותר מדיי עד המשחק, ואז אני ארגיש יותר מוכן.

── ⋆⋅☆⋅⋆ ──

אליסון

פאק פאק פאק.
אני מאחרת.
ברור שדווקא בפעמים היחידות שאני אצליח להירדם, זה יהיה מה שיגרום לי לאחר.
רק רציתי לעצום את העיניים שלי לקצת זמן.
בקושי ישנתי בלילה בגלל שחזרתי מאוחר מהדייט עם הנרי, אז הייתי מותשת.
שכחתי להפעיל שעון מעורר, כי לא חשבתי שאני אירדם בכלל.
מטומטמת.
השעה 16:25.
אני צריכה להיות בבית הספר ב16:30.
מה אם הם יצאו בלעדיי ואני לא אספיק?
התארגנתי הכי מהר שיכולתי, ויצאתי.
יצאתי מהבית בדיוק כשראיתי את ההודעה שאמילי כתבה לי.

״אלי, אני ממש ממש מצטערת, אבל ההורים שלי היו חייבים לנסוע כבר ולא הסכימו לחכות. הם ממהרים להספיק בגלל ליאו. תבדקי איך עוד את יכולה להגיע אם לא תספיקי לאוטובוס, אוקיי?״

שיט.
ליאו הוא אחיה הגדול של אמילי, שגם נמצא בנבחרת, מה שאומר שהם היו חייבים למהר.
מה אני עושה?
התקשרתי לניית׳ן, כדי להודיע לו שכנראה לא אגיע.
הוא ענה בצלצול הראשון.
״אליסון?? איפה את?״ הוא שאל בבהלה מבעד לטלפון.
״אני לא מספיקה, ניית׳ן. פאקינג נרדמתי והמשפחה של אמילי הייתה אמורה להקפיץ אותי אבל הם נסעו כבר כי איחרתי. אין לי איך להגיע.״
״לא לא לא. את חייבת להגיע, אליסון. מתי הקו אוטובוס הבא לבית ספר? או שפשוט תגיעי ישר למשחק?״
״הקו הבא מהתחנה שלי הוא בשעה 16:49, וזה הקו היחיד שפועל עכשיו. החליטו להשבית חלק מהקווים דווקא היום. פאק, מה אני עושה?״
״שיט. טוב, הכל בסדר. אני מזמין לך מונית. אין מצב שאת מפספסת את זה. את תהיי שם, לא מעניין אותי מה. תני לי שתי דקות להתקשר לחברת מוניות.״
לא הספקתי לענות לו, כי הוא כבר ניתק.
הייתי בלחץ.
באמת רציתי להיות שם.
כעבור שתי דקות, באמת קיבלתי שיחה נכנסת מניית׳ן.
״המונית אצלך עוד שלוש דקות, אוקיי? היא תיקח אותך לבית ספר,״ הוא אמר.
״אבל האוטובוס מהבית ספר יוצא עכשיו, זה לא עוזר. ולנסוע שעה וחצי במונית יעלה המון כסף, בטח עם כל התנועה שתהיה עכשיו.״
״אני אעכב את האוטובוס. נחכה לך, אני מבטיח. אני לא אתן להם לצאת מכאן בלי שאת על האוטובוס.״
״בטוח?״ שאלתי.
״כן, אל תדאגי. תעדכני אותי מתי המונית מגיעה.״
״סבבה,״ אמרתי, ואז הוא ניתק.
כשהמונית הגיעה, שלחתי לו הודעה.
אני לא יודעת איך ניית׳ן יצליח לעכב אוטובוס של כמה כיתות, וזה מדאיג אותי.
הכיתה שלנו יוצאת ביחד עם עוד כיתה וכל נבחרת הכדורגל.
איך אפשר לעכב את פאקינג נבחרת הכדורגל?
אני כל כך מקווה שאני אספיק.





-
פרק חדש!!
מה חשבתם?
אם אהבתם, אני אעריך רצח אם תדרגו 3>
תקשיבווו אני ממש רוצה שהסיפור יתפרסם יותר, ויש לי עמוד בטיקטוק אבל אין לי זמן גם לכתוב לכם עוד פרקים וגם להעלות שם סרטונים באופן קבוע,
למישהי יש הצעות או כוח לנהל עמוד??😭😭

Tutoring the star athlete (Hebrew)Where stories live. Discover now