Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 40 | סימן סגול

ניית׳ן

אני לא יודע מה קרה לי.
ראיתי אדום בשנייה שרייבן התחיל לדבר על התחת של אליסון ולקרוא לה זונה.
בעצם, ראיתי אדום בשנייה שראיתי אותו מדבר איתה.
איך הוא מעז לפנות אליה בכלל?
רתחתי.
שמעתי בקושי כשאליסון קראה לי ואמרה לי שצריך ללכת.
הלכתי אחריה.
לא ידעתי לאן היא הולכת, וגם לא היה לי אכפת.
הייתי חייב לצאת משם.
אחרי המשחק, הייתי חייב ללכת לשטוף פנים ולהירגע.
אחרי מה שרייבן אמר לי במגרש כשלחץ את ידי, כל כך כעסתי.

״על מי אתה מסתכל כל הזמן בקהל? המבט שלך ממשיך לחזור לאליסון גריי. שמעתי שמועות...זה אתה שמזיין אותה, הא?״ רייבן לחש.
״אם היא רק הייתה נותנת לי עוד הזדמנות... הזין שלי היה בפה שלה כבר מזמן.״

רציתי לשבור לו את היד.
ידעתי שאם אני אתחיל לפתוח את הפה, אני כנראה אאיים להרוג אותו.
ומכיוון יש כאן יותר מדיי עדים, אני לא יכול להסתכן בפתיחת תיק במשטרה.
רציתי להרוס אותו.
אני לא מאמין שאליסון יצאה עם בן זונה כמוהו.
ומה זאת אומרת ״עוד הזדמנות״?
לעזאזל.
אני יודע שהוא בגד בה, היא סיפרה לי.
יש יותר מזה?

״ניית׳ן? אתה בסדר? כואב לך?״ אליסון שאלה אותי והעירה אותי ממחשבותיי.
״אני בסדר,״ הצלחתי להוציא מהפה שלי.
ראיתי שהיא הובילה אותי לבניין כלשהו.
״את יודעת לאן את הולכת?״ שאלתי אותה.
״כן, הייתי פה כמה פעמים. אנחנו הולכים לחדר האחות.״
״האחות שלהם עובדת עדיין?״
אין מצב שהאחות שלהם עובדת בערב.
״לא, אבל אני יודעת שמשאירים את החדר פתוח למקרים כאלה. נלך למצוא לך קרח.״
״אני לא צריך קרח. אני בסדר גמור,״ התעקשתי.
אליסון הסתכלה על הלחי שלי ועיוותה את פניה.
לא הסתכלתי במראה, אז אין לי מושג כמה היא נפוחה או באיזה צבע היא עכשיו.
״אתה לא רוצה להסתובב עם כל הנפיחות הזאת. תאמין לי,״ אליסון אמרה ועשתה פרצוף מזועזע.
״קראת לי מכוער הרגע, גריי?״ הקנטתי.
הנוכחות שלה הרגיעה אותי, אז הייתי פחות עצבני.
היא גיחכה ואמרה, ״לא, פשוט בעיניי כדאי שתשים קרח כדי להוריד את הנפיחות. זה יהרוס את הפנים שלך.״
״אז,״ אמרתי. ״את חושבת שיש לי פנים יפות?״
״אתה נקלעת הרגע לקטטה, בחיים שלי לא ראיתי אותך כל כך עצבני, חטפת אגרוף ללחי, ואתה מנסה לסחוט ממני מחמאות?״
״כן. אז?״
״מה אז?״
״אז את חושבת שיש לי פנים יפות?״
אליסון גלגלה עיניים. ״כל בן אדם שיש לו עיניים מתפקדות חושב שיש לך פנים יפות.״
אז כן.
״עכשיו, בוא נמצא קרח לשים על הפנים היפות שלך.״
״הו, גריי. את גורמת ללחיים שלי להסמיק,״ התגריתי.
״אתה לא יכול. הלחי שלך בצבע סגול,״ אליסון התחכמה איתי.
זה גרם לי לגחך.
ואז, אליסון חייכה.
חיוך איטי ורחב, שגרם ללב שלי לדהור.
נכנסנו לחדר האחות,  והיא פתחה את המקפיא שהיה שם.
היא הוציאה ממנו שקית קרח, וזרקה לי אותה.
קירבתי את השקית ללחי הכואבת. ״פאק,״ נאנחתי.
זה צרב.
״כואב?״ אליסון שאלה.
הנהנתי.
יצאנו מחדר האחות, והתיישבנו בספסל בחדר ההמתנה.
אליסון התיישבה לידי, והאגודל שלה ליטף את הלחי שלי.
הלחי שלא כואבת.
היא לקחה מידי את שקית הקרח שהחזקתי צמוד ללחי שלי, והחזיקה אותה במקומי.
״אם לא היית מחליט להתנהג באלימות, לא היית במצב הזה עכשיו.״ אליסון נזפה בי תוך כדי שהיא מלטפת את הלחי שלי.
״מה יכולתי לעשות? לתת לו לדבר אלייך ככה? אני מעדיף למות,״ אמרתי בכנות.
״יכולת להתרחק. אתה חושב שאני לא רציתי להעיף לו אגרוף בעצמי?״
גיחכתי מעצם המחשבה של אליסון מרביצה למישהו.
לפני שהכרתי אותה, הנחתי שהיא לא תעז לפגוע בזבוב.
עכשיו, אני יודע שהיא קשוחה ושיש בה את זה.
״מה מצחיק?״ היא שאלה.
״דמיינתי אותך מרביצה לרייבן.״
היא הרימה גבה. ״אתה חושב שאני לא מסוגלת לעשות את זה?״
״הו, אני יודע שאת מסוגלת. חבל שבאמת לא הצטרפת ונתת לו אגרוף.״
״לעומתך, אני יודעת לשלוט בעצבים שלי.״
כן, אני ממש לא.
ההתפרצויות עצבים שלי סיבכו אותי בצרות כל חיי.
״מה יעשו לך עכשיו? יענישו אותך?״ היא שאלה.
לא חשבתי על זה בכלל.
חשבתי רק על אליסון באותו הרגע.
״אני לא יודע,״ אמרתי. ״אני מניח שיתנו לי ריתוק או משהו, ואני בטח אשב על הספסל במשחקים הקרובים.״
״אני מצטערת, ניית׳ן.״ היא אמרה והשפילה את מבטה.
״למה את מצטערת, לעזאזל? לא עשית שום דבר לא בסדר, גריי.״
״אני מרגישה רע, כי זה בגללי. אם לא אני, זה לא היה קורה.״
״היי, תסתכלי עליי.״ האצבע שלי נגעה בעדינות בסנטרה, כך שלא הייתה לה ברירה אלא להביט בי.
היא הביטה בי, והמבט בעיניה היה כל כך פגיע.
היא באמת הרגישה רע בגלל זה.
פאק.
והעיניים שלה.
כחולות ועמוקות כל כך כמו האוקיינוס.
אני לא חושב שיש מילים שיתארו כמה אני רוצה לטבוע בהן.
״את לא אשמה בכלום. הרבצתי לרייבן כי זה הגיע לו. הוא חושב שהוא יכול לדבר ככה ולא יהיו לזה השלכות? רייבן הארור הזה היה צריך לדעת את מקומו, אז העמדתי אותו במקום.״ היא התכווצה באי נוחות בכל פעם שהזכרתי את השם שלו. ״ואני לא מתחרט שעשיתי את זה.״
שקט.
״תשאלי אותי למה,״ אני אומר ומפר את השקט.
״למה?״
״כי את פאקינג שווה את זה. לעזאזל, את שווה הכל. לא אכפת לי לקבל גם שבע ריתוקים, אם זה אומר שהבן זונה הקטן הזה לא יפנה אלייך יותר בחיים. אני מאוד מקווה שהוא ראה את זה כאזהרה ואיום, כי פעם הבאה אני פאקינג אזיין אותו מכות עד מוות,״ התפרצתי.
אליסון השתתקה.
״אני-״ היא גמגמה. ״אני לא יודעת מה להגיד. מאיפה זה בא?״
מהצורך שלי להגן עלייך.
רכנתי קדימה מעט והאגודל שלי ליטף את הלחי שלה.
היד שלה עדיין מחזיקה בשקית הקרח ומצמידה אותה לפניי.
״את לא יודעת כמה אכפת לי ממך, אליסון.״ הודתי.
אני באמת לא חושב שהיא מבינה.
האמת היא, אני לא חושב שאני בעצמי מבין.
״אני לא אתן שמישהו ידבר אלייך ככה, וזין על ההשלכות,״ המשכתי לדבר.
היא הסתכלה עליי במבט שגרם ללב שלי לדפוק בחוזקה.
״אם תמשיכי להסתכל עליי ככה, אני נשבע לך ש-״
״שמה?״ היא קטעה אותי. ״מה תעשה?״
״את זה,״ עצמתי את עיניי, רכנתי קרוב יותר, והצמדתי את שפתיי לשפתיה.
שפתיה היו רכות ונעימות עד כאב תחת שפתיי.
אני מכור להרגשה הזאת.
לא היה לי אכפת שמישהו עלול לעבור ולראות.
הלב שלי פועם כל כך חזק, שאני די בטוח שהיא שומעת אותו בעצמה.
״רגע-״ אליסון אמרה והתנתקה מהנשיקה. ״אנשים יכולים לעבור כאן.״
״שיעברו,״ אמרתי בפשטות ונישקתי אותה שוב.
הפעם, הנשיקה הייתה עמוקה יותר.
שקית הקרח שהייתה על לחיי כבר מזמן נפלה לרצפה.
השפתיים שלנו זזו באופן מושלם.
והריח שלה... כל כך ממכר.
ריח מתוק ורך של וניל.
שפתיי ירדו לאט לאט לצווארה, וסימנו אותה בנשיקות קטנות ורעבות.
מצצתי את הצוואר שלה קצת יותר מדיי, עד שזה השאיר לה סימן.
״ניית׳ן,״ היא נאנחה. ״הו, אלוהים.״
פאק.
דם זרם ישר לזין שלי כששמעתי אותה גונחת את השם שלי.
לא רציתי להתנתק ממנה בחיים.
אבל לצערי, בדיוק אז שמעתי צעדים שהולכים ומתקרבים.
התפללתי שאליסון לא שמעה אותם.
״שמעת את זה?״ היא שאלה בזמן ששפתיי מנשקות את צווארה.
״את מה, מותק?״
אני העדפתי להתעלם מהם.
״צעדים.״
״זה בטח כלום. תתרכזי בי, מותק.״
״אתה צודק.״
המשכתי לנשק אותה.
שפתיי מטיילות וחוקרות את צווארה.
צעדים נשמעו שוב, הפעם קרוב יותר.
״אין מצב שלא שמעת את זה עכשיו,״ אליסון אמרה.
שיט.
התנתקתי מצווארה בחוסר רצון, בדיוק כשדלת חדר ההמתנה נפתחה.
איש מבוגר נכנס, ובהה בנו.
אליסון הזדקפה מיד וסידרה את השיער שלה.
אפשר לחשוב שביצענו פשע חמור הרגע לפי איך שהיא נלחצה.
גיחכתי לעצמי.
״מה אתם עושים פה?״  האיש המבוגר שאל.
הוא לבש מדים אפורים, והנחתי שהוא השרת של איסטון.
״כ- כלום,״ אליסון התחילה לגמגם בפנים סמוקות. ״לא עשינו כלום. באמת,״ היא ניסתה להסביר את עצמה. ״בעצם, היינו צריכים לקחת קרח מחדר האחות.״
היא הרימה את שקית הקרח מהרצפה, והראתה לאיש שהנחתי שהוא השרת.
״למה את צריכה קרח?״ הוא שאל בפקפוק.
״לא אני, סליחה. הוא,״ אליסון הצביעה עליי.
מבטו של האיש עבר אליי, והוא עיוות את פניו.
״אתה,״ הוא הצביע עליי. ״מספר 6, נכון?״
״כן.״
אני, לעומת אליסון, התנהגתי רגיל.
״משחק יפה, גבר. הגולים שלכם היו טובים. אומנם הפעם הפסדנו, אבל פעם הבאה, כדאי שתתכונן. לסטר לא יוותר לך.״
ידעתי, אז הוא באמת מצוות בית הספר של איסטון.
יכולתי לשמוע את הצביעות בקול שלו.
הוא שונא אותי.
״תודה רבה, המשחק היה בהחלט צמוד.״
הקול שלי היה יציב. לא מתרגש.
״אסור לכם להיות פה אם אתם מרת׳פורד,״ האיש אמר.
״סליחה- אנחנו מייד הולכים, אדוני. בבקשה אל תדווח עלינו, רק לקחנו קרח,״ אליסון אמרה, קמה מהכיסא שלה, ותפסה בידי.
אליסון הלחוצה היא בהחלט... משהו.
גיחכתי, הפעם בקול.
אליסון נתנה לי מכה במרפק.
״אני לא אדווח עליכם, אבל רק הפעם. אם מישהו ישמע שתלמידי רת׳פורד דרכו באיסטון, אתם גמורים, וגם אני. בעיקר אחרי המשחק הזה,״ השרת של איסטון אמר.
״לא יקרה יותר, גבר. אנחנו הולכים,״ אמרתי, ולקחתי מאליסון את שקית הקרח.
אני לא מתכוון לבוא לכאן מרצוני בחיים.
הצמדתי בחזרה את שקית הקרח אל פניי, והלכתי עם אליסון לכיוון היציאה.
״מכה יפה חטפת שם,״ האיש התגרה בי.
הוא בטח שמע על המכות.
״אל תגיב,״ אליסון לחשה לידי.
אני לא מתרגש מאנשים כמוהו.
אחרי שנים של משחקי כדורגל מול קבוצות אחרות, אני יודע מה זה כשאנשים לא יודעים להפסיד בכבוד.
״אני יכול לשלוט בעצמי. תני לי קצת קרדיט, גריי.״
יצאנו מהבניין, והלכנו יד ביד.
היד השנייה שלי החזיקה את הקרח.
״אומר אותו הבן אדם שהלך מכות עם האקס שלי לפני חצי שעה.״
״הייתה לי סיבה טובה, ואל תקראי לו ככה. זה מעצבן אותי.״
אליסון גלגלה לי עיניים.
״עדיין כואב לך?״ היא שאלה.
״פחות, ואני מרגיש שהנפיחות קצת ירדה.״
היא לקחה את שקית הקרח, והורידה אותה מהלחי שלי כדי להתעמק בחבורה הסגולה.
״כן, הנפיחות באמת ירדה, אבל החבורה הסגולה נהייתה בולטת יותר,״ אליסון אמרה.
״טוב, לפחות אני לא היחיד עם סימן סגול.״
״מה?״
עקבתי באצבעותיי לצוואר שלה, ששם היו שני סימנים סגולים מהשפתיים שלי.
היא הביטה בצווארה בזעזוע.
״עשית לי היקי?״ אליסון שאלה.
חייכתי.
״יכול להיות, שאולי בטעות, מצצתי את הצוואר שלך חזק מדיי.״
זה לא היה בטעות בכלל.
״שקרן, לא עשית את זה בטעות.״
משכתי בכתפיי. ״אז אולי רציתי לסמן אותך בשפתיים שלי.״
״למה?״
״כדי שכולם ידעו שאת שלי.״
״אף אחד לא יודע עלינו בכלל. אני בספק אם אני יודעת,״ היא אמרה.
״אז אולי כדאי שנשנה את זה. אלא אם את אוהבת שאני הסוד הקטן והמלוכלך שלך,״ התגריתי.
זה זיכה אותי בעוד מכה למרפק.
״איי,״ העמדתי פנים שזה כאב לי. ״תרחמי עליי, גריי. אני כבר פצוע, את לא יכולה לפצוע אותי עוד!״
״תסתום.״
החיוך שלי התרחב.
״רגע- הנשיקה שלי מקודם השאירה לך ספקות? חשבתי שזה ברור שאת שלי,״ אמרתי לה.
״ומתי בדיוק הספקנו לדבר על זה?״ אליסון שאלה, מבולבלת.
״הייתי עסוק מדיי בלנשק לך את השפתיים והצוואר.״ אמרתי, ואז רכנתי אליה מעט כדי ללחוש לה, ״תעמדי בקצב מותק, כי פעם הבאה זה יהיה הכוס שלך.״
השפתיים שלי היו ממש מעל אוזנה.
הלחיים שלה הפכו לגוון אדום וחמוד כל כך.
הלכנו לכיוון החנייה, כי האוטו שלי היה שם.
הופתעתי לגלות שהבן אדם האחרון שרציתי לראות באותו הרגע, חיכה לי ליד האוטו.
אבא שלי.

-
פרק חדש!!
מה חשבתם? תכתבו לי בתגובות❤️❤️
תודה רבה על 16k צפיות לסיפור, אני מעריכה ברמות את כולכם 3>
בואו ננסה להגיע ל70 דירוגים לפרק🫶🏻
שבת שלום!!