Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 11 | נכון?

אליסון

סוף השבוע היה טוב.
טוב בהתחשב בעובדה שהשלמתי שתי עבודות, שלקחו לי ארבע שעות.
ביום שישי כן היו לנו לימודים, אבל סיימנו אותם באחת עשרה במילא.
בערב שישי, נפגשתי עם אמילי אצלה בבית, סוף סוף.
ניסינו להיפגש כל השבוע, מזל שיום שישי קיים.
רוב האנשים יצאו בסופי שבוע לברים, מסעדות, וכל מיני מקומות יציאה.
מבחינתי? להיות בבית זה הכי טוב שיש.
האותנטיות, ההרגשה החמה, מה צריך יותר מזה?

״אני לא מאמינה שנתת לניית׳ן את המספר שלי, כלבה.״ אמרתי לאמילי.
ישבנו בחדר שלה, אכלנו הרבה חטיפים, ושמנו סרט ברקע.
״מצטערת! מה הייתי אמורה להגיד לו? גם למה זה כזה מפריע לך?״ היא שאלה בתמימות.
״התכתבנו כל הלילה! התכוונתי ללכת לישון באחת וחצי, אבל הוא היה חייב להמשיך את השיחה.״
״מה??? על מה דיברתם?״
״על יחסי המין שלו.״
היא עשתה לי את הפרצוף הכי נגעל בעולם.
״אני צוחקת,״ הרגעתי אותה, אבל הלוואי והייתי צוחקת.
״הבהלת אותי, סתומה.״
״רק שאלתי אותו למתי נוכל לקבוע עוד שיעור, אבל לא, הוא היה חייב להמשיך לדבר איתי. אני אפילו לא שוללת את האפשרות שהוא היה שיכור באותו רגע, כי הוא היה ממש מוזר.״
״אז זה נחשב שאתם ידידים כבר?״
נראה לי שצחקתי לה בפרצוף.
״ממש לא. אני עדיין רק מלמדת אותו היסטוריה, בשביל האינטרסים שלי.״
״אולי הוא רואה את זה אחרת, כי אני לא הייתי שולחת הודעות באמצע הלילה למורה שלי להיסטוריה, ובטח לא על דברים שלא קשורים ללימודים.״ היא אמרה לי.
יש משהו במה שהיא אמרה, אבל התעלמתי ממנה.
אני לא מתכוונת להיות ידידה של ניית׳ן, יש בינינו שנאה הדדית שחשובה יותר מידידות, אם תשאלו אותי.
אני מפחדת להודות שמאז שהתחלנו לדבר, הריבים והעקיצות בינינו מתחילים להרגיש טוב.
רגיל.
נוח.
אני לא מאמינה שאני מתרגלת לאישיות הבלתי נסבלת של ניית׳ן ווטרס.

── ⋆⋅☆⋅⋆ ──

ניית׳ן

סוף השבוע היה נוראי.
אני שונא להיות בבית, בעיקר כשאבא שלי נמצא.
ניסיתי להתחמק ממנו כמה שיכולתי, אבל אנחנו בכל זאת גרים באותו בית, כך שהסיכויים שהייתי מצליח שואפים לאפס.
ביומיים האחרונים רבתי איתו כל כך הרבה, עד כדי כך שאי אפשר לספור את כמות הפעמים על יד אחת.
הלוואי שאמא שלי הייתה נמצאת בבית יותר, כשהיא בבית היא מכניסה את אבא לאיזון.
בערב שבת, החלטתי שמספיק לי להיות בבית, אז יצאתי לבלות עם החבורה.
״החבורה״ כלומר אני, איידן, ג׳ס, אווה, קלואי, ואמילי.
ג׳ס הוא חבר קרוב שלי, לא כמו איידן, אבל גם הוא איתי בנבחרת אז יש בינינו קשר טוב.
קלואי היא החברה הכי טובה של אווה.
ואמילי מגיעה לפגישות שלנו רק כי איידן חבר שלה, כי בשום יקום היא לא מתאימה לחבורה של אווה.
בכל מקרה, הייתי חייב להשכיח מהראש שלח את הריבים עם אבא שלי, לפחות לקצת זמן, אז הלכנו לבר.
ידעתי שכשאני אחזור הביתה שום דבר לא ישתנה, אבל לפחות זמנית, כדאי שארגיש יותר טוב.
הייתי חייב אלכוהול.
התחלתי לשתות, ולשתות, ולשתות, בלי לחשוב על ההשלכות.
זאת הייתה טעות חמורה.
רק אחרי ששתיתי את הכוס החמישית, נזכרתי שמחר יום ראשון ויש לי אימון בוקר.
ידעתי שמחר אני אתחרט על זה, אבל לא היה לי אכפת, כי זה באמת עזר לי לשכוח.
ישבנו כל החבורה ביחד, כולנו שיכורים חוץ מאיידן, שלקח על עצמו את תפקיד הנהג.
מזל שזה לא אני.
אווה ישבה לידי, היא לבשה שמלה קצרצרה שהבליטה את קימוריה.
היא הייתה סקסית, ולא רק אני חשבתי ככה, כי כל הבר הסתכל רק עליה.
היא לחשה לי משהו באוזן שהיה נשמע כמו, ״רוצה להזדיין?״
הייתי שיכור וחרמן, אז הנהנתי.
היא תפסה בידי, ולקחה אותי לשירותים.
מאז, אני לא זוכר כלום.

── ⋆⋅☆⋅⋆ ──

הראש. כואב.
ככככוווואאאבבב .
קמתי בבוקר, וזאת הייתה המחשבה הראשונה שלי.
עכשיו אני מרגיש את ההשלכות, ישנתי אולי שלוש שעות בלילה.
אני לא זוכר כלום.
אני חייב ללכת לאימון.
המאמן יהרוג אותי אם לא אגיע, וזה הדבר האחרון שאני צריך.
במיוחד כשהמשחק שלנו מול תיכון ״איסטון״ הוא עוד פחות מחודש.
אין מצב בעולם.
אני פשוט אשתה המון מים והכל יהיה בסדר, נכון?
אז מה אם אני בקושי מסוגל לקום מהמיטה? אני אשטוף פנים במים קרים, ואתאפס על עצמי.
אז מה אם הראש שלי מסתובב? אם אני רוצה להיות שחקן מקצועי, אני אתמודד עם כל דבר.
אני פשוט אקרא לזה אתגר.
כן.
עוד אתגר בדרך להתקבל לליגה המקצועית.
קטן עליי.
זה לא שאני עומד להתעלף, נכון?

-
מי מנחש מה קרה?😭
מה חשבתם על הפרק? סליחה שהוא קצת קצר!!
אם אהבתם אשמח שתפרגנו בדירוג, אני מעריכה ממש 3>
שבוע טוב לכולם !!