Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 39 | הפסדת לי פעמיים

אליסון

יצאתי מהשירותים וחיפשתי את אמילי באיזור הישיבה.
המגרש של איסטון בהחלט ענק, והקהל....
כמות האנשים שנמצאים כאן עכשיו היא בהחלט מטורפת.
״אז זה באמת המשחק הכי חשוב של העונה, מה?״ אמרתי לאמילי בשנייה שאיתרתי אותה יושבת ביציע.
״מה לעזאזל קרה לך?״ היא שאלה כשהיא מתאפקת לא לצחוק, והצביעה על הלחיים שלי.
״ניית׳ן והשטויות שלו.״
אמילי גיחכה חזק יותר.
אנשים התחילו לבהות בי.
״תסתמי. הוא עשה את זה כשישנתי, בסדר?״
״עוד יותר מצחיק. מי תיאר לעצמו שאליסון גריי תהיה מעריצת כדורגל?״
גלגלתי לה עיניים.
״יש פה כל כך הרבה אנשים,״ אמרתי לה.
״כן, כל העיירה פה. אף אחד לא היה מעז להפסיד משחק של תיכון איסטון מול תיכון רת׳פורד. אפילו האנשים ששונאים כדורגל ואין להם שום קשר, נמצאים פה.״
״וואו,״ עיניי נפערו.
והקהל במשחק מול תיכון רויס הפחיד אותי...
זה באמת היה כלום לעומת עכשיו.
״מתי המשחק מתחיל?״ שאלתי.
אמילי הביטה בשעון במסך הטלפון שלה, ואמרה, ״עוד חצי שעה.״
״אז אנחנו פשוט יושבים כאן בינתיים?״
״אפשר ללכת לקנות אוכל, יש כאן דוכן,״ היא סימנה לי באצבע שלה איפה הדוכן נמצא.
עקבתי אחרי האצבע שלה, והדוכן היה מפוצץ באנשים.
״אין מצב שאני מחכה בתור עם כל האנשים האלה, לא תודה.״ אמרתי לה.
זה היה מוגזם, אז החלטנו שאנחנו לא רעבות מספיק בשביל לחכות את התור הזה.
את החצי שעה הבאה אני ואמילי העברנו בלדבר ולהתעדכן.
סיפרתי לה על הריב המיותר עם ניית׳ן, על הדרך שבה השלמנו, הדייט המשעמם עם הנרי, והמצב בינינו עכשיו.
״אז, אפשר להגיד שאתם מאוהבים אחד לשנייה בתחת?״ אמילי אמרה בקול.
מיהרתי להשתיק אותה. ״שששש, את מודעת לכך שצעקת את זה?״
״הא!״ אמילי הצביעה עליי בהתלהבות. ״את לא מכחישה!״
״אין לי מה להכחיש.״
״אז את מודה!״
״לא הייתי אומרת שאני מאוהבת לו בתחת, אבל...״
״אבל????״ היא דחקה בי.
״אני-״ התחלתי להגיד, אבל נקטעתי באמצע.
״תלמידים, הורים, ותושבי העיר רת׳פורד, את תשומת ליבכם בבקשה. המשחק עומד להתחיל, תפסו את מקומכם בהקדם האפשרי. אני מאחל לכולנו משחק מוצלח, ושהטוב ביותר ינצח.״ השדרן הכריז ברמקולים.
למען האמת, הייתי שמחה שנקטעתי באמצע המשפט שהתחלתי להגיד.
איך אני אמורה לדבר על הרגשות שלי עם מישהו אחר בזמן שאני אבודה בעצמי?
אני לא יודעת איך אני מרגישה כלפי ניית׳ן, אבל אני יודעת שהבטן שלי מתהפכת בכל פעם שהוא נוגע בי.
אני יודעת שהפרפרים בבטן שלי מרקדים בכל פעם שהוא לוחש לי משהו באוזן.
אני יודעת שאני ממש רוצה אותו.
הבעיה שלי היא לנסות לעכל את כל זה.
אני לא מסוגלת להודות על זה בקול עדיין.
כולם התחילו לעמוד במקומם ולמחוא כפיים, ואמילי אמרה, ״נמשיך את השיחה הזאת אחר כך!״
אני מקווה שלא.
השחקנים התחילו להיכנס למגרש לאט לאט.
התחלתי למחוא כפיים כשראיתי שחקנים מרת׳פורד רצים.
כשאיידן נכנס, אמילי הריעה בקול וקפצה על רגליה.
הרעתי איתה.
מייד אחריו, נכנס מספר 6.
ניית׳ן ווטרס.
התלהבתי והתרגשתי בשבילו כל כך.
קפצתי על רגליי ביחד עם אמילי, ועודדתי אותו.
ישבנו רחוק, כך שלא היה סיכוי שהוא ישמע אותי, אבל הגברתי את קולי בכל זאת.
צרחתי והרעתי לו הכי חזק שיכולתי.
זה היום שהוא התאמן בשבילו כל כך הרבה.
אין מצב שהוא לא מנצח.
לפתע, קלטתי את ניית׳ן עוצר ובוהה בקהל.
הנחתי שהוא מחפש את המשפחה שלו, אולי את אבא שלו מסיבה כלשהי.
אבל אז, מבטו נחת עליי.
עיניו לכדו את עיניי.
אין לי מושג איך הוא הצליח לאתר אותי בין כל הקהל המטורף הזה.
הוא ראה שקפצתי במקומי, והתחיל לחייך.
״בהצלחה!״ צעקתי לו ולא יכולתי שלא לחייך בחזרה.
הייתי מודעת לכך שהוא לא ישמע אותי, אבל מקווה שהוא יקרא את שפתיי.
הנחתי שהוא הבין, כי הוא רק קרץ לי והמשיך לרוץ להתמקם במגרש.
שחקני הקבוצה שלנו סיימו להגיע, ואז שחקני הקבוצה של איסטון התחילו להיכנס.
זיהיתי כמה חברים של רייבן מהנבחרת.
ואז, רייבן לסטר הופיע.
הבטן שלי מייד התהפכה, ולא במובן הטוב.
זאת הפעם הראשונה שראיתי אותו מאז שהוא הופיע בדלת שלי לפני שנה.
אמילי כנראה שמה לב לשינוי בפניי, כי היא הושיטה לי את ידה.
כמות גדולה מהקהל הריעו לו, ונתקפתי בבחילה.
אני כל כך מקווה שרת׳פורד ינצחו.