Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 34 | כמעט נתפסנו

אליסון

השגתי לך מכתב המלצה כמו שהבטחתי.
בואי נדבר בבקשה, אליסון.
אני מצטער.

קראתי את המייל שניית׳ן שלח לי הבוקר לפחות 5 פעמים.
הוא השיג לי את המכתב המלצה כפי שהוא אמר.
הוא שמר על ההבטחה שלו.
והוא רוצה שנדבר על הריב אתמול.
פאק.
כל הלילה חשבתי על זה, ועשיתי טעות.
לא רציתי להודות בזה בהתחלה, אבל באמת עשיתי טעות.
אמרתי דברים שלא הייתי צריכה להגיד, ואני באמת לא רוצה לאבד אותו בגלל זה.
אחרי שני השיעורים הראשונים היום, חיפשתי אותו.
ידעתי איפה הוא אמור להיות, כי בדרך כלל הוא יושב עם חברי הנבחרת באזור הקפיטריה.
כשהגעתי לאזור הזה, לא מצאתי את ניית׳ן, אבל איתרתי את אמילי ואיידן.
״מישהו ראה את ניית׳ן?״ שאלתי אותם.
איידן הניד בראשו ואמר, ״לא. הוא נעלם לנו, אבל אני מניח שהוא מתחבא פה איפשהו.״
״אוקיי, תודה איידן.״ אמרתי לו, ואז פניתי לאמילי. ״אני אדבר איתך מאוחר יותר, אני חייבת למצוא אותו.״
היא הנהנה.
התחלתי ללכת, ואז שמעתי את איידן קורא לי.
״חכי שנייה, אליסון-״ הוא קרא.
הסתובבתי, וחיכיתי שהוא ימשיך לדבר.
״ניית׳ן... במצב רוח רע כבר מאתמול, והוא לא מוכן לספר לי מה קורה. את יודעת משהו?״
שיט.
לא רציתי שעוד מישהו ידע על הריב שלנו.
אפילו לאמילי לא סיפרתי על מה שקרה.
אני מובכת מדיי.
״אני לא יודעת מה קורה,״ שיקרתי לו. ״אבל אני חייבת לדבר איתו.״
״אוקיי. אני פשוט דואג לו, את מבינה?״
״כן, אני דואגת לו גם. אני אלך למצוא אותו.״
״סבבה. אני רק מזהיר אותך שגם היום הוא ממורמר, אז תהיי עדינה.״
״אשתדל,״ אמרתי לו, והלכתי.
אני חושבת שאני יודעת איפה הוא יכול להיות.
הלכתי לכיוון המגרש של התיכון, וכפי שחשדתי, הוא היה שם.
ניית׳ן ישב בפינת המגרש, לבוש בסווטשירט אפור עם כובע מעל ראשו.
הוא התעסק עם כדור ביד אחת, והאוזניות שלו היו מחוברת לטלפון שלו.
הוא לא ראה אותי עדיין, אז התקרבתי אליו.
ניית׳ן קלט אותי רק כשהתיישבתי לידו.
״היי,״ אמרתי לו.
״היי.״
הוא לא הסתכל עליי, ולא אמר דבר נוסף.
ראיתי שרגליו זזו בקצב מסויים, והנחתי שזה הקצב של המוזיקה.
״מה אתה שומע?״ שאלתי אותו.
הוא הוציא אוזניה אחת מאוזניו, והביא לי.
שמתי אותה על האוזן שלי, והקשבתי.
השיר exile של טיילור סוויפט ובון איבר התנגן.
עיניי נפערו.
״חשבתי שטיילור סוויפט היא לילדות בנות 12?״ הרמתי גבה.
הוא משך בכתפיו ואמר, ״ניסיתי להקשיב כדי להבין למה את כל כך אוהבת אותה.״
הלב שלי נמס.
הוא הקשיב לטיילור סוויפט בשבילי.
אני חושבת שיש בעיניים שלי לבבות.
שכחתי שבאתי לכאן בשביל לדבר איתו, עד שניית׳ן קרא בשמי.
״אליסון-״ הוא התחיל להגיד.
״אל תגיד כלום. תן לי,״ קטעתי אותו.
הוא שתק.
לקחתי נשימה עמוקה, והתחלתי לדבר.
״אני ממש מצטערת על מה שאמרתי אתמול, זה היה כל-כך לא במקום. המוות של אבא שלי היה קשה לכל המשפחה, ואנחנו בקושי מדברים על זה. אמא שלי לא מזכירה את זה, וכל פעם שאחים שלי אומרים עליו משהו, היא מייד נאטמת.״
לקחתי עוד נשימה, והמשכתי.
״בגלל זה, אני לא מרגישה בנוח לדבר עליו הרבה. כשאני כן מעלה את הנושא או כשמישהו אחר מעלה את הנושא, אני נאטמת. בדיוק כמו אמא שלי, אני מרגישה את הצורך להגן עליו, ובגלל זה התפרצתי עלייך אתמול. כשדיברת על אבא שלך ועל כמה שאתה שונא אותו, לא יכולתי להפסיק לרחם על עצמי. לא ידעתי איך להתמודד עם זה, אז פשוט.... התפרצתי. הוצאתי עלייך כעס של שנים. כאב של שנים. וזה בכלל לא קשור אלייך.״
הוא הסתכל עליי בהלם, אך שתק.
״כתבת לי שאתה מצטער, אבל אין לך סיבה להצטער. אני זאת שהתפרצתי עלייך. פעלתי מכעס והפלתי עלייך את הטראומות והבעיות שלי, ובאמת חשוב לי שתדע כמה אני מצטערת. אני יודעת שאתה כועס עליי, ואני לא רוצה לאבד אותך, אבל אני אבין אם לא תסלח לי.״
השתרר בינינו שקט.
שמעתי רק את הציפורים המצייצות, ואת קולות הרוח הנושבת.
חיכיתי שהוא יגיד משהו.
למה הוא לא אומר כלום?
״זה היה מה שרציתי להגיד, אתה לא חייב-״ התחלתי לקום.
״אליסון,״ ניית׳ן קטע אותי ושם יד על הזרוע שלי כדי שאחזור לשבת.
הסתכלתי עליו.
״שבי,״ הוא אמר.
חזרתי לשבת, והבעת פניי הייתה מבולבלת.
״אני מבין.״
מה?
״זה כל מה שיש לך להגיד?״ שאלתי.
״אני מבין שהתפרצת עליי וכעסת, ואני מבין שזה לא היה באמת בגללי. זה היה לא בסדר מצידך, ואפילו שזה לא מצדיק את מה שאמרת, עכשיו אני יודע שיש סיבה מאחורי זה. נפגעתי ממך, אליסון. את לא ראית אותי. לא הבנת את מה שניסיתי להגיד לך. לא היית צריכה להשוות, אבל אני מבין למה. אני לא יכול לתאר לעצמי באמת מה זה לאבד אבא בגיל כזה.״
הוא לא הוריד ממני את העיניים.
הרגשתי כאילו הוא מרחם עליי.
״אני לא רוצה שתרחם עליי, ניית׳ן.״
״אני לא. אני יודע שאת לא רוצה.״
נשענתי על הגדר מאחוריי, ושאלתי ללא רצון, ״אז מה עכשיו? פשוט נתעלם אחד מהשנייה בבית ספר?״
כאב לי להוציא את המילים האלו מהפה, אבל ידעתי שאני צריכה.
ניית׳ן פשוט גיחך.
״מה מצחיק בדיוק?״ שאלתי.
״את באמת חושבת שאני אתן שתתעלמי ממני מתישהו?״
בהיתי בו, מבולבלת.
״אם עוד לא הבנת, אליסון גריי, אני סולח לך. נפגעתי ממך, אבל אני מבין אותך. אני לא מתכוון לאבד אותך,״ הוא אמר. ״ובכל זאת, אני רוצה שתדעי שגם אני מצטער. התעצבנתי עלייך גם אתמול, ובלי קשר למה שנאמר, ברחתי ממך באותו הרגע. אני מצטער אם עשיתי משהו שפגע בך.״
לא הקשבתי לשום דבר שהוא אמר אחרי ״אני לא מתכוון לאבד אותך״.
״אתה סולח לי?״ שאלתי, מנסה לעכל.
״כן,״ הוא גיחך.
חיוך רחב עלה על פניי.
״מזל. לא רציתי לאבד אותך,״ הודתי בכנות.
״לא הייתי נותן לך לאבד אותי. מי תקלל אותי ותרד עליי כל הזמן אם לא את? אני לא אוכל לחיות בלעדייך,״ ניית׳ן אמר בדרמטיות.
גלגלתי עיניים.
״התגעגעתי אלייך,״ אמרתי לו.
הוא משך אותי אליו, כך שהראש שלי היה מונח על כתפיו.
״באמת, גריי?״ הוא ליטף את השיער שלי.
״כן.״
״גם אני אלייך, מותק.״
בבקשה שאני לא מסמיקה.
אם הוא ימשיך לקרוא לי מותק, אני עלולה לנקוט בצעדים מאוד לא הולמים כלפיו.
״תודה על המכתב המלצה, ניית׳ן. אני מעריכה את זה מאוד,״ אמרתי לו.
יש סיכוי שאלמד בארט-וואלי כשאני אסיים את הלימודים בתיכון.
אני לא מצליחה לעכל שזה אמיתי.
״הייתה לנו עסקה. את מילאת את החלק שלך בה, ואני רק מילאתי את החלק שלי. את לא צריכה להודות לי,״ הוא חייך.
״זה בטח מגניב שיש לאבא שלך קשרים בכל העיירה.״
״כן, זה פועל לטובתי. אבל תאמיני לי שאת לא יודעת מה נאלצתי לראות ולעבור בשביל להשיג לך את המכתב המלצה המזדיין הזה.״
״מה זאת אומרת?״
״הו, הרבה דברים קרו ב24 שעות האחרונות. כמו זה שממש איימתי על אבא שלי בשבילך.״
״מה? אתה רציני? תספר לי הכל.״
וככה ישבנו במשך שעה שלמה.
הראש שלי מונח על הכתף של ניית׳ן, בזמן שהוא משחק לי בשיער ומספר לי על איך הוא תפס את אבא שלו בוגד באמא שלו.
רומנטי, לא?
שנינו שכחנו לגמרי מהעובדה שיש שיעור.
באותו הרגע, רק הוא היה קיים בשבילי.
״אז, עכשיו כשחזרנו לדבר, מתי אנחנו עושים שיחת טלפון שוב?״ ניית׳ן אמר אחרי שהוא סיים לספר לי על מה שקרה.
ידעתי בדיוק לאיזו שיחה הוא מתכוון.
הסתכלתי עליו במבט רצחני.
״מה?״ הוא הרים את כפות ידיו כחף מפשע. ״אני יודע שהיה לך כיף. הייתי על הקו ושמעתי כמה נהנית,״ הוא קרץ.
הסמקתי עכשיו.
״אני מקווה שאתה לא חושב שגמרתי בזכותך.״
״אני יודע שגמרת בזכותי. שמעתי אותך גונחת את השם שלי. השתוקקת שזה יהיה הזין שלי בתוך הכוס שלך ולא האצבעות שלך, אבל תאמיני במה שאת רוצה-״
״שששש, אנחנו בבית ספר, ניית׳ן!״ שמתי את ידי על פיו כדי להשתיק אותו.
״אז מה?״
״אתה לא יכול להגיד דברים כאלה, ועוד בקול!״
״אם כך, אולי כדאי שאני אלחש.״
״אני רוצה לגרום לך לגמור שוב כל כך חזק-״ ניית׳ן לחש.
או יותר נכון, ניסה ללחוש, כי שמתי את ידי על פיו שוב.
״תסתום כבר! בלתי אפשרי לדבר איתך!״
ניית׳ן לא הפסיק לצחוק.
״אבל את מסמיקה, זה אומר שהצלחתי,״ הוא אמר.
״הצלחת לעצבן אותי.״
וגם הצלחת לגרום לי להיות חרמנית בבית ספר.
״אבל גם הצלחתי להדליק אותך, ואת יודעת שאין משהו שיותר מדליק בעיניי מלעצבן אותך.״
ניית׳ן הרים אותי והושיב אותי על ברכיו, כך שפניי היו מול פניו.
הוא הביט בי, והרגשתי את עיניו חודרות לי לנשמה.
עיניו ירדו לשפתיי.
ידעתי שאנחנו נכנסים לאזור מסוכן.
״יש לנו שיעור, ניית׳ן-״ ניסיתי להגיד, אבל לא הצלחתי לסיים את המשפט, כי ניית׳ן שם אצבע על שפתיי.
״שששש, כמה את מדברת, גריי,״ הוא לחש.
״היי! מי נמצא במגרש?״ קול קרא מרחוק ועצר את שנינו.
פאק.
קמתי מהר מניית׳ן, והוא קם גם.
״אני יודע שיש שם מישהו!״ הקול קרא שוב, הפעם בקול רם יותר.
״שיט. מה עושים? אסור שיתפסו אותי. המנהל אמר שאם אני אצטרך לבוא אליו עוד פעם אחת הוא יתקשר להורים שלי,״ ניית׳ן אמר.
״בוא,״ לקחתי את ידו בידי ורצתי איתו למאחורה של בניין ג, שהוא הבניין שהכי קרוב למגרש.
למזלנו, המורה שכמעט תפס אותנו הגיע מהצד השני אז הוא לא ראה אותנו.
כשהיינו מאחורי הבניין, שנינו נשמנו לרווחה.
״זה היה ממש קרוב,״ ניית׳ן אמר והתנשף.
״אני לא מאמינה שהברזתי איתך משני שיעורים בלי לשים לב.״
״אם מישהו ישאל תגידי פשוט שהיית אצל רופא.״
״ואז הם יבקשו אישור רופא. אז אלא אם כן אין לאבא שלך איזה חבר רופא, אני בבעיה.״
ניית׳ן גיחך מהבדיחה הגרועה שלי.
״אני לא מאמין שכמעט נתפסנו, היינו צריכים להיות יותר זהירים.״
״כן.״
היינו צריכים להיות יותר זהירים במקום כמעט להתנשק שוב.
בבית ספר.
כשכולם יכולים לראות.

-
פרק חדש!! מה חשבתם?🫶🏻
אם אהבתם, אני אעריך רצח אם תדרגו 3>
ממליצה לכם לעקוב אחריי כי אני אתחיל לעדכן מתי יעלה פרק!!
בואו ננסה להגיע ל20 דירוגים לפרק ❤️