פרק 42 | כאילו היא מאוהבת בך

2.5K 153 33
                                    

הערה : הפרק מכיל תכנים מיניים, הקריאה על אחריותכם!

אליסון

״את רעבה?״ ניית׳ן שאל אותי כשנכנסנו לבית שלי.
״קצת,״ אמרתי.
״דניאל! אדם!״ צעקתי לאחים שלי. ״אני בבית! אתם רעבים?״
״כן!״ שמעתי את שניהם צועקים מלמעלה.
״אני אכין להם חביתה,״ אמרתי לניית׳ן.
״אני אעזור לך,״ הוא התערב.
״אני יודעת להכין חביתה לבד.״
״אבל אני רוצה לעזור, תני לי לעזור.״
אני יודעת שאין לי סיכוי אם נמשיך להתווכח.
״בסדר,״ אמרתי.
הכנו את החביתות, ובכל פעם שהיד שלו התחככה בשלי כדי לקחת משהו, הפרפרים בבטן שלי קפצו.
כשסיימנו להכין, קראתי לאחים שלי שירדו למטבח.
ניית׳ן עזר לי לערוך את השולחן.
״תודה,״ אמרתי לו כבדרך אגב.
״זה שטויות, גריי.״
הוא תמיד אומר דברים בדרך כל כך פשוטה.
כאילו זה לא אומר כלום.
אדם ודניאל ירדו למטה, ולאדם הופיע מבט מבולבל על פניו.
״מי זה?״ הוא שאל אותי.
״שכחתי להגיד לכם שיש לנו אורח. זה,״ הצבעתי על ניית׳ן. ״ניית׳ן. הוא לומד איתי בכיתה.״
״מה הוא עושה פה?״ אדם שאל.
״בואו נשב לאכול קודם כל.״
התיישבנו בשולחן האוכל.
ניית׳ן ישב לידי, ודניאל ואדם ישבו מולנו.
״ניית׳ן הוא ידיד שלי, והוא עזר לי להכין לכם ארוחת ערב עכשיו,״ הסברתי להם.
״אה,״ אדם אמר.
הוא פנה לניית׳ן, הושיט את ידו, ואמר, ״אני אדם.״
צחקקתי.
״נעים להכיר, אדם.״ ניית׳ן הושיט את ידו בחזרה.
הם לחצו ידיים, וחשבתי שזה הדבר הכי חמוד בעולם.
״ואתה?״ ניית׳ן שאל את דניאל.
דניאל הזעיף פנים ולא ענה.
״דניאל, תהיה מנומס,״ אמרתי.
״אני דניאל. אני יודע כבר מי אתה. מה הכוונות שלך כלפי אחותי?״ דניאל אמר והפתיע אותי.
״מה זאת אומרת?״ ניית׳ן שאל.
״אתה משחק בנבחרת הכדורגל. הייתי במשחק היום. בחורים כמוך לא יוצאים עם בחורות כמו אחותי. מה הסיפור שלך?״
״אחותך העבירה לי שיעורים פרטיים בהיסטוריה, והיא עזרה לי. אני מעריך אותה מאוד. אל תדאג, אני אשמור עליה בשבילך,״ ניית׳ן אמר וקרץ לעברי.
הופתעתי מהתשובה של ניית׳ן.
אני אשמור עליה בשבילך.
הערכתי את הרצון של דניאל לגונן עליי, אבל זה אמור להיות הפוך.
אני האחות הגדולה.
הוא בשנה הראשונה בתיכון, והוא בבניין אחר לגמרי אז אני לא רואה אותו בתיכון כמעט אף פעם.
אני כן יודעת שטוב לו שם, אבל הוא עדיין לא רגיל לכל העניין.
הוא מגונן עליי כי הוא בוגר מספיק בשביל להבין כמה עברנו ביחד כמשפחה.
כמה קשה היה לי.
למזלו של אדם, הוא היה צעיר מאוד כשאבא שלנו נפטר.
הוא עבר פחות טראומות.
דניאל ואני, לעומת זאת?
שנים של טיפול העבירו אותנו.
ואמא שלי? לעזאזל, היא הבן אדם הכי פחות יציב שאני מכירה.
לא שמעתי ממנה כבר כמה ימים.
היא השאירה לנו מעט כסף במעטפה, וכתבה שהיא תחזור בקרוב.
שום הסברים נוספים.
אני גם לא יכולה להתקשר אליה, כי אני בטוחה שהיא החליפה מאז לפחות 4 מספרי טלפון.
ארבעתנו אכלנו בשקט, עד שאדם התחיל לדבר.
״למה את מסתכלת עליו ככה?״ הוא שאל אותי.
אוי, פאק.
בהיתי?
שיט.
לא שמתי לב.
״ככה, איך?״ ניית׳ן התערב, ושאל בבלבול.
״כאילו היא מאוהבת בך
פניי מייד עלו בלהבות.
הילד הקטן הזה לא יודע לסתום את הפה שלו.
ניית׳ן גיחך.
הסתכלתי לעברו של ניית׳ן, וציפיתי שהוא יהיה מובך.
או לפחות שירגיש לא בנוח כמו שאני מרגישה עכשיו.
במקום זה, ראיתי על פניו חיוך זחוח ומשועשע.
אני בטוחה שהוא אהב לראות אותי מתפתלת ככה.
הבן זונה.
הזעפתי את פניי, ובעטתי בו חזק מתחת לשולחן.
הוא רק גיחך חזק יותר.
״אני לא מסתכלת עליו ככה,״ אמרתי לאדם.
שקרנית.
״יש לך חברה?״ אדם שאל את ניית׳ן.
״תסתום כבר, אדם,״ דניאל אמר לו.
״לא, אין לי.״
״למה?״ אדם שאל.
ניית׳ן לא ענה.
״נו?״ הוא דחק.
אי אפשר לנצח מול ילד קטן ומסוקרן.
הוא תמיד יקבל את מה שהוא רוצה, וניית׳ן הבין את זה ונכנע.
״לא יודע, פשוט אין לי.״
התשובה הזאת לא סיפקה את אדם.
״אתה מאוהב במישהי?״ הוא שאל.
הפעם, אני העלתי על פניי חיוך משועשע.
הסתקרנתי לשמוע את התשובה שלו.
ניית׳ן לא אמר מילה, ורק הנהן באיטיות.
הו.
הו.
״אתה מאוהב במישהי?״ ניית׳ן החזיר את השאלה אליו.
אדם מייד הסמיק.
״מה? לא!״ הוא התעקש.
צחקקתי.
לראות את ניית׳ן ואדם מדברים, עשה לי משהו בלב.
״טוב, מספיק עם השאלות. סיימתם לאכול?״ שאלתי.
דניאל ואדם הנהנו.
״יופי, אז תלכו לעשות שיעורים.״
״אבל כבר סיימתי את שלי!״ אדם קרא.
״פשוט בוא כבר,״ דניאל אמר ולקח את אדם למעלה. ״אתה לא רואה שהיא רוצה להיות לבד עם ניית׳ן?״
ניית׳ן גיחך.
״תסתום את הפה,״ אמרתי לו.
אני בטוחה שיש לו המון דברים להגיד על הארוחה הזאת.
״לא אמרתי כלום.״
פחח, בטח.
יכולתי לשמוע אותו אומר לי כמה כיף היה לו לראות אותי מסמיקה ככה.

Tutoring the star athlete (Hebrew)Where stories live. Discover now