פרק 14 | פיצה עם אננס

1.7K 78 23
                                    

אליסון

מצבו של ניית׳ן השתפר, אז במהלך השבוע הצלחנו לקבוע המון שיעורים.
שנינו היינו בוגרים מספיק כדי לא להעלות את הנושא של מה שקרה בבית חולים.
הכחשנו את מה שקרה, וזה היה בסדר.
הצלחנו לחזור למצב הנורמלי של הקנטות ועקיצות, וככה אהבתי את זה.
בשיעור ביום רביעי, הכל היה טוב.
אפילו טוב מדיי.
הזמנתי אותו לבית שלי הפעם, כי לא היה לי כוח ללכת לספרייה ואצלו עדיין משפצים.
״וואו... למה החדר שלך הוא בדיוק מה שציפיתי שיהיה?״ ניית׳ן שאל אותי, אחרי שעלינו במדרגות לחדר שלי ופתחתי את דלת החדר.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי.
החדר שלי בהחלט היה מיוחד במינו. היו בו המון עציצים, פוסטרים, ספרים, וכמובן הציוד אומנות שלי.
הכל היה בכל מקום.
אמא שלי כל הזמן מבקשת ממני לסדר אותו, אבל היא לא מבינה שככה הוא מושלם.
אני לא זוכרת את בפעם האחרונה שהחדר שלי היה מסודר בכלל.
אני אוהבת את האותנטיות שבו, הוא לגמרי מייצג את האישיות שלי.
״הוא כל כך את.״ ניית׳ן אמר, והפתיע אותי.
הוא צודק.
״איך אתה יודע? אתה לא מכיר אותי בכלל.״
״אני קולט אותך, גריי. הוא פשוט מתאים לך.״
הייתי מופתעת מעט, כי הוא צודק.
הוא בחן את החדר, ועבר להסתכל על פינת התקליטים שלי.
״את אוספת תקליטים?״ הוא שאל, מתרשם.
״כן. אני יודעת שזה מוזר, אבל זה כל כך כיף.״
״בואי נראה מה יש לך פה...״ הוא בחן את התקליטים. ״טיילור סוויפט? נו באמת.״
״היא טובה!״ אמרתי להגנתי.
״המממ.. לנה דל ריי.. דה סמית׳ס.. פרנק אושן..״ הוא הסתכל עליי במבט שופט. ״לא רע... חוץ מטיילור סוויפט.״
״היי! היא באמת ממש טובה.״
״פחחח בטח, אם את ילדה בת 12 אולי.״ הוא גיחך.
״אויש, אתה לא תבין.״
הוא באמת לא יבין.
״החדר שלך נחמד, אבל איפה בדיוק יש מקום ללמוד?״ הוא הסתכל על השולחן כתיבה שלי, שהיה מלא במכחולים ופלטת צבעים, כי אתמול ציירתי ולא היה לי כוח לנקות.
שיט.
״סליחה על זה... אני אביא את הסיכומים ונלמד במטבח.״ אמרתי, וקלטתי שהוא בוהה בציור שציירתי. לקחתי את הסיכומים, וסימנתי לניית׳ן שירד למטה בינתיים.
בזמן שהוא יצא, מיהרתי להפוך את הדף של הציור שאף אחד לא היה אמור לראות.

── ⋆⋅☆⋅⋆ ──

״אתה רעב?״ שאלתי את ניית׳ן.
למדנו כבר שעה וחצי, ואני הייתי רעבה.
״את רעבה?״ הוא החזיר לי בשאלה.
״כן. אתה רוצה שאני אזמין פיצה?״
״פיצה זה טוב.״
״אני אתקשר, איזה תוספות אתה אוהב?״
״זיתים יהיה מספיק טוב, וגם אננס זה נחמד.״ הוא אמר.
פתחתי את הפה, בהלם.
״מה? מה הבעיה עם זיתים?״ ניית׳ן הסתכל עליי במבט מבולבל.
אני מזועזעת.
״אתה לא אמרת את זה עכשיו. עם זיתים אין בעיה בכלל, אבל אננס? וואו. אתה כל כך מנותק מהמציאות. מי אוכל אננס על פיצה? חתיכת הזוי.״ אמרתי, בשיא הרצינות.
תוספות לפיצה זה לא נושא לצחוק עליו, אפשר לדעת הכל על בן אדם על פי מה הוא אוהב על הפיצה שלו.
״את הבעיה. אננס על פיצה זה טעים, ואני לא מתכוון להתנצל.״ ניית׳ן אמר.
״אני לא מאמינה שהכנסתי אותך לבית שלי. אני לא תומכת בפשע כזה, ולכן אני לא מזמינה לך פיצה עם אננס.״
״בסדר, אני אזמין.״ וברוב חוצפתו, ניית׳ן חטף לי את הטלפון מהיד, וחייג לפיצריה ״פאפו״.
״שלום, אפשר להזמין שני מגשי פיצה, אחד עם זיתים ואחד עם אננס, ובקבוק זירו גדול? רחוב רדפילד 61. תודה רבה.״
אני לא מאמינה שהוא עשה את זה עכשיו.
״איכס, למה אני בכלל מדברת איתך?״
״כי את המורה הכי טובה שיש ובלעדייך אני אבוד?״ הוא אמר או שאל בתמימות.
התחמן הזה.
״חנפן קטן.״ אמרתי.
״קטן?״ ניית׳ן שאל ונשמע נעלב.
טוב... קטן הוא לא.
ניית׳ן הוא הבן אדם האחרון שמישהו היה מתאר כ״קטן״. 
״אוי... נעלבת, ניית׳ן? נגעתי בנקודה רגישה? אולי כדאי שאני אקרא לאימוש שתנשק לך איפה שכואב?״ הקנטתי אותו.
״לא... אבל אני אשמח שאת תנשקי...ממש כואב לי, גריי.״ הוא הקניט אותי בחזרה.
או יותר נכון, פלירטט?
״איפה כואב לך?״
שניים יכולים לשחק במשחק הזה, ניית׳ן.
״הו, שם.״ ניית׳ן אמר, והצביע על המפשעה שלו.
לא נשארתי אדישה, ואמרתי, ״היית מת, אבל אני בטוחה שאווה תשמח.״
כשאמרתי את השם שלה, פניו של ניית׳ן הקדירו מעט, ולא יכולתי להתעלם מזה.
״פששש, גריי. תמיד תוקפת, הא?״ הוא אמר.
״תהיה בטוח.״ החזרתי.
היינו בשקט למשך דקה, ואז אזרתי אומץ ושאלתי, ״למה התכוונת בבית חולים?״
״מה זאת אומרת?״
ידעתי שאני נכנסת לאזור מסוכן, אבל לא יכולתי לעצור את עצמי.
הייתי סקרנית מדיי.
״אמרת לי שאווה לא באמת החברה שלך. למה התכוונת?״
ראיתי שהוא קצת מופתע מהשאלה, והוא שקע במחשבות.
חשבתי שהוא לא יענה לי כבר, אבל אז הוא הפתיע אותי והתחיל לדבר.
״אני פשוט לא מרגיש שהיא באמת החברה שלי. אמנם טכנית אנחנו זוג רשמי, אבל מעולם לא הרגשתי ככה.״ הוא הביט בי, ואז המשיך לדבר. ״מה לדעתך הדבר הכי חשוב בזוגיות?״ ניית׳ן שאל אותי.
״כנות.״ עניתי בלי להסס.
״אין ביני לבין אווה כנות בכלל, בנוסף לכל שאר הדברים שהיית מצפה שיהיו בזוגיות.״ הוא הודה.
״אז למה לעזאזל אתם זוג בכלל?״ שאלתי, מודעת לכך שאני מתערבת יותר מדיי בעניינים שלא שלי.
״אם את שואלת אותי, בגלל הנוחות. אני כבר רגיל אליה. אפילו שהקשר שלנו מבוסס על סקס, אני לא רוצה להתרגל למשהו חדש. טכנית, אנחנו ביחד כבר שנה וחצי, וזה לא כזה נורא.״ הוא המשיך ואמר, ״אם את שואלת את אווה, היא איתי עדיין בגלל שהיא רוצה להבטיח לה בן זוג חתיך ופופולרי לנשף.״
״הנשף לא בעוד חודשיים?״ שאלתי.
״כן, אבל מבחינתה היא צריכה להתחיל לקבוע עליי בעלות גם חצי שנה לפני.״
לקבוע עליו בעלות?
״אתה מרגיש אליה משהו?״
״ממש לא.״ הוא אמר באופן חד משמעי, שהבהיל אותי קצת.
איך אפשר להיות עם אותו בן אדם שנה וחצי בלי להרגיש כלום? הייתי עוזבת מזמן.
״אמרתי לך, הקשר שלנו פיזי בלבד. אנחנו פשוט מעוותים את המציאות קצת לטובתנו.״ ניית׳ן הוסיף.
״איך זה בא לטובתך?״
״אני לא צריך להתעסק בכל נושא המערכות יחסים בכלל. הבנים מהנבחרת כל הזמן מתלוננים על בולשיט שחברות שלהם עושות שמעצבן אותם. אני לא צריך להתמודד עם זה, כי לא אכפת לי.״
״למה זה לטובתך? אתה לא רוצה מערכת יחסים אמיתית?״
״אין לי זמן למערכת יחסים אמיתית. זה מיותר. אווה חוסכת לי את כל השטויות שמגיעות עם זה. לפעמים היא מתלוננת שאני לא מפנה לה מספיק זמן, אבל עובר לה מהר מאוד.״
וואו.
הייתי מופתעת מכמה שהוא נפתח אליי.
לפתע, צלצול נשמע בדלת הכניסה, והתחלתי לקום מהכיסא כדי לפתוח לשליח הפיצה.
ניית׳ן הקדים אותי, קם מהכיסא לפני שהספקתי, ומיהר לפתוח את הדלת.





-
מה חשבתם? פרק ארוך!!🤍
אם אהבתם, אני ממש אעריך שתשימו לי דירוג 3>

Tutoring the star athlete (Hebrew)Where stories live. Discover now