Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 17 | תעזרי לי

אליסון

הטלפון שלי מצלצל.
למה הוא מצלצל?
פאק, איחרתי לבית ספר?
אני לא יכולה לאחר, יש לי מבחן היום.
אין מצב שזה קורה.
אני פותחת אותו, ורואה שיחה נכנסת מניית׳ן.
מה לעזאזל?
ניית׳ן?
אני מסתכלת על השעה בשעון הדיגיטלי שנמצא על יד המיטה שלי, והשעון מראה שהשעה היא 02:13.
למה לעזאזל הוא מתקשר אליי באמצע הלילה?
אני מתחילה להילחץ, אז אני מהר לוחצת על לענות לשיחה.
״אתה בסדר?״ שאלתי את ניית׳ן, לפני שהוא הספיק לדבר ראשון.
״כן.״ הוא אמר.
התחלתי לנשום לרווחה, עד שהוא הוסיף ואמר,
״לא.״
וכאילו לא קיבלתי מספיק התקפי לב בדקה האחרונה, הוא הוסיף,
״אני לא יודע, אליסון.״ הוא נשמע כאילו הוא מתקשה לנשום.
״מה קרה? אתה מלחיץ אותי.״ אמרתי.
״זה מטומטם.״
״הערת אותי באמצע הלילה ביום לפני מבחן, ניית׳ן. או שאתה מספר לי ברגע זה מה קרה, או שאני מגיעה עכשיו לבית שלך ומכריחה אותך להגיד לי בדיוק מה קרה, בעזרת סכין שאני אניח קרוב מאוד לגרון שלך.״
״תעשי את זה.״ ניית׳ן מלמל בלחש מבעד לטלפון.
מה?
לא יכול להיות שהוא אמר את זה עכשיו.
״סליחה, מה?״
״כלום. לא משנה.״
לא הזיתי את זה, נכון?
השעה שתיים ורבע בלילה, והרגע קמתי משינה... אולי כן הזיתי את זה?
״אז אתה מתכוון לספר לי כבר למה התקשרת אליי בשתיים בלילה? אתה צריך לישון.״
״בדיוק... אני פאקינג לא מצליח להירדם. אני בלחץ. אני לא יודע מה לעשות, אליסון. מה אם אני אכשל? אבא שלי יהרוג אותי. אסור לי להיכשל. אני לא יכול. מה אם יהיה לי בלאקאאוט? תעזרי לי.״
ניית׳ן דיבר מהר מאוד, וקלטתי שהוא באמת ממש בלחץ.
תעזרי לי.
הוא ממש קרא לעזרה.
״תירגע. תנשום עמוק ביחד איתי, אוקיי?״
״אוקיי.״
״1...2...3...4...5...״ ספרתי, ובין כל מספר אמרתי לו לשאוף ולנשוף.
שמעתי אותו נושם עמוק דרך הטלפון, וזה הרגיע אותי.
״זה עזר קצת?״ שאלתי.
״כן.״
״עכשיו, תן לי לדבר.״ אמרתי לו.
לא חיכיתי לתשובה שלו, אז פשוט התחלתי לדבר.
״ניית׳ן, אתה לא עומד להיכשל, אפילו אם זה מה שהקולות בראש שלך אומרים. אני הייתי בסרט הזה אלפי פעמים. אתה יודע את כל החומר, חזרנו עליו כל כך הרבה פעמים השבוע. אין סיבה שלא תצליח. הכל בסדר. אתה תוציא ציון טוב, ואני בטוחה בזה. אתה רוצה שאני אשב שולחן לידך? זה ירגיע אותך?״ שאלתי.
״כן.״ ניית׳ן אמר, בלי להסס בכלל.
״אוקיי, אז אני אשב שולחן לידך. קטן עלייך. אתה ניית׳ן ווטרס, מבחן בהיסטוריה לא יגרום לך להתקפל.״
אני לא יודעת למה, אבל כל כך היה חשוב לי שהוא ידע שהוא מסוגל.
״יש עוד משהו שאני יכולה לעשות כדי להרגיע אותך?״ הוספתי.
״המסאז׳ שלך היה מאוד עוזר לי עכשיו... אבל תמשיכי לדבר איתי עוד כמה דקות.״
״אנחנו ממש צריכים ללכת לישון, ניית׳ן.״
״בבקשה, גריי. הקול שלך מרגיע אותי. פשוט תמשיכי לדבר.״
מאיפה זה הגיע?
״מה אתה רוצה שאגיד?״
״תספרי לי מה ציירת היום.״
״זה באמת מעניין אותך?״
״את מעניינת אותי.״
כל דבר שאומרים נשמע אחרת בלילה? או שזאת רק אני?
״ציירתי את הכלב שהיה לי כשהייתי קטנה.״
״איך קראו לו?״
״מייקי.״
דיברנו במשך רבע שעה.
על הציורים שלי, על מהלך היום שלי, על מה אכלתי לארוחת בוקר.
על האימונים שלו, על מהלך היום שלו, על מה הוא אכל לארוחת בוקר.
דברים סתמיים, אבל הרגשתי שהוא באמת מתעניין בי.
לא רציתי להפסיק, אבל ידעתי שאנחנו חייבים לישון.
״לילה טוב, גריי. תודה שהיית פה בשבילי.״ ניית׳ן אמר מבעד לטלפון.
״לילה טוב, ניית׳ן. אין בעיה. בשביל זה יש מורים פרטיים להיסטוריה, לא?״
״נכון.״ הוא גיחך, ושנינו ניתקנו.
בהצלחה שיהיה לי לקום מחר בבוקר.
יהיה בסדר.

-
מה חשבתם על הפרקים?
אם אהבתם, אני אשמח שתדרגו כי זה עוזר לי המון❤️
תודה רבה על 1k צפיות לסיפור!! אני מעריכה כל אחד 3>