Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 38 | לא אחת מהמעריצות שלך

ניית׳ן

״אני לא עולה על האוטובוס הזה עד שאליסון לא כאן!״ צעקתי תוך כדי שירדתי מהאוטובוס.
אני חייב לעכב אותם בשביל שהיא תהיה במשחק.
בשביל שהיא תראה אותי משחק.
הרי הם לא יכולים לנסוע בלעדיי, נכון?
אני החלוץ המרכזי.
אני צריך להשתמש בזה כיתרון.
״ווטרס, אל תהיה מגוחך ותעלה כבר על האוטובוס,״ המאמן אמר. ״אנחנו צריכים כבר לצאת ואי אפשר לחכות לכולם.״
״לא מעניין אותי! אני לא עולה עד שהיא לא מגיעה.״
הבטחתי לה שאני אחכה לה, ואני מתכוון לקיים את זה.
לא נוסעים בלעדיה.
״נו באמת, ניית׳ן. אתה מעכב את כולנו!״ ג׳ייס צעק לי מהאוטובוס.
״לא אכפת לי.״ צעקתי בחזרה.
שמעתי את כל האוטובוס קורא קריאות בוז, אבל זה לא הזיז לי.
היא תהיה כאן.
לפני 5 דקות היא שלחה לי הודעה שהמונית הגיעה, זה אומר שהיא אמורה להיות כאן עוד 7 דקות בערך.
אוקיי.
אני אעכב אותם לעוד שבע דקות.
ישבתי על המדרכה בחוץ, וצפיתי בשאר האוטובוסים מתחילים לנסוע.
אוטובוס אחר אוטובוס.
המאמן התחיל להתעצבן עליי באמת.
״מספיק כבר עם המשחקים, ווטרס! כולנו רק רוצים לנסוע, תעשה לנו טובה. זאת בעיה של הילדה שהיא לא הגיעה בזמן, תעזוב את זה.״
״היא מגיעה תכף. לא יקרה לנו כלום אם נגיע ב5 דקות איחור,״ אמרתי לו.
״הנבחרת כולה נמצאת באוטובוס! אנחנו חייבים לעבור על כל מיני דברים שם, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאחר,״ המאמן אמר.
״אמרתי כבר, אני לא עולה עד שהיא לא מגיעה.״
המאמן גילגל לי עיניים, והלך לצד לדבר עם מישהו בטלפון.
לא היה אכפת לי שכולם מתעצבנים עליי.
אני יודע שהיא רצתה לבוא למשחק הזה, ואני יודע שאני רוצה שהיא תבוא למשחק הזה, אז היא תהיה במשחק הזה.
לא משנה אם נאחר גם בחצי שעה.
הטלפון שלי זמזם, והודעה נכנסת מאליסון התקבלה.

גריי : עוד 2 דקות כאן.
גריי : נסעתם כבר? הצלחת לעכב אותם? זה בסדר אם לא, אני אסתדר.
אני : אנחנו מחכים לך, אל תדאגי.

כעבור שתי דקות היא באמת הייתה שם.
התקרבתי למונית, ואמרתי תודה למוריס, חברו העתיק של אבי ונהג המונית הטוב ביותר.
״תודה לאל שאת פה,״ אמרתי לה כשהיא יצאה מהאוטובוס.
״איפה האוטובוס?״ אליסון שאלה, מבוהלת.
לפני שיצאנו היו 6 אוטובוסים ששייכים לבית הספר, ועכשיו נותר רק האוטובוס שלנו.
״בצד,״ הצבעתי על איפה שהוא חיכה. ״בואי, המאמן התעצבן עליי מספיק.״
״איך לעזאזל הצלחת לעכב אותם?״ היא שאלה.
״אני אספר לך תכף.״
התקרבנו לאוטובוס, והמאמן קרא לעברנו.
״סוף סוף! תעלו מייד, בלי התעכבויות נוספות בבקשה,״ הוא אמר.
עלינו לאוטובוס, וכולם מחאו כפיים.
״הגיע הזמן!״
״התייבשתי פה!״
״חשבתי שלא נצא מכאן בחיים!״
״תודה שכיבדת אותנו בנוכחותך, אליסון!״
שחקני הנבחרת חשבו שזה הזמן המתאים לשחק.
״לכו תזדיינו, מניאקים.״ קראתי אליהם בחזרה.
עברנו בין השורות באוטובוס, כדי לחפש מקום.
כבר תפסתי מקום ליד הנבחרת מקודם ,אבל אליסון חיפשה את אמילי.
התקדמתי כדי להתיישב במקום שלי ליד איידן כי הנחתי שאליסון תשב ליד אמילי.
״אתה לא נורמלי,״ איידן אמר לי.
״תסתום.״
״אתה מבין שעצרת אוטובוס שלם מלצאת כדי שהיא תבוא?״
משכתי בכתפי, כי מה עוד יכולתי לעשות?
אני מבין שנדפקתי.
כן, עד כדי כך.
לפתע, קלטתי את אליסון עומדת.
היא נראת אבודה.
אבל חשבתי שהיא כבר התיישבה ליד אמילי?
״כולם לשבת, אנחנו עומדים לצאת!״ המאמן קרא.
למה היא עדיין עומדת?
ראיתי אותה ממשיכה ללכת ולהסתובב באוטובוס.
כשהיא הייתה קרובה לאזור שלנו, עצרתי אותה.
״מה קרה? למה את לא יושבת?״ שאלתי אותה.
״אין לי איפה לשבת,״ היא אמרה.
״איפה אמילי יושבת?״
״היא התיישבה ליד חברה שלה ממגמת פיזיקה, כי היא חשבה שלא אספיק לבוא, אבל ראיתי מקום פנוי בסוף של האוטובוס אז אני פשוט אלך להתיישב שם.״
״אני אבוא איתך,״ פלטתי.
קלטתי שאני ממש מעדיף שהיא תשב לידי, מאשר מישהו רנדומלי.
״מה? אתה לא חייב לבוא. תשב ליד הנבחרת, אני בסדר.״
״אליסון גריי, תשבי מייד! עיכבת את כולנו מספיק!״ קרא המאמן.
מלמלתי לאיידן משהו, קמתי ממקומי, ותפסתי בידה.
הוא יבין.
״ניית׳ן-״ היא ניסתה למחות, אבל היא נקטעה.
״יופי, עכשיו גם הוא,״ המאמן קרא ונשמע מיואש. ״ווטרס, תתיישבו כבר!״
מצאתי שני מקומות פנויים בסוף, וסימנתי לה להתיישב שם.
היא עשתה לי פרצוף מבולבל.
״מה?״ שאלתי.
״אתה לא רוצה לשבת ליד החלון?״
״את רוצה?״
״כאילו, כן. אני הכי אוהבת לשבת ליד החלון, אבל אתה-״
״תסתמי ותשבי כבר.״ קטעתי אותה.
אחרי שסוף סוף שנינו התיישבנו במקומנו, האוטובוס התחיל לזוז.
יופי, עכשיו יש לי שעה וחצי לשבת לידה.
נראה איך זה ילך.