Tutoring the star athlete (Hebrew)

פרק 28 | חיוך של ניית׳ן ווטרס

ניית׳ן

היום המשחק מול רויס.
אני מאמין שילך חלק, כי רויס לא טובים כמונו או כמו איסטון.
איסטון יהיו האתגר האמיתי, והמשחק איתם יקבע אם אנחנו עולים לליגה המקצועית.
כל מה שעשיתי אתמול והיום היה להתאמן, ועכשיו, שעה לפני שמתחיל המשחק, אני קצת בלחץ.
לא בלחץ מאיך שאני הולך לשחק, הביצועים שלי יהיו מעולים.
אלא בלחץ בגלל שאליסון אמורה להגיע.
וגם אבא שלי אמור להגיע.
אליסון לא כתבה לי לגבי זה, אז אני לא בטוח אם היא עדיין מתכננת לבוא.
אני צריך לשאול אותה.
השעה היא חמש וחצי, אז אם אני זוכר נכון היא אמורה להיות בבייביסיטר.
לכל הקבוצה נתנו זמן מנוחה של חצי שעה, כי בשש אנשים יתחילו להגיע, אז כולנו נמצאים בחדר הלוקרים.
החלטתי להתקשר לאליסון, כי מי יודע אם היא תענה לי אם אכתוב לה.
חייגתי את המספר שלה, וחיכיתי שהיא תרים את הטלפון.
היא ענתה בצלצול השלישי.
״ניית׳ן?״ אליסון אמרה מבעד לטלפון.
״למה לוקח לך כל כך הרבה זמן לענות?״ שאלתי אותה.
״אני עושה בייביסיטר ולא שמתי לב שהתקשרת-״ היא עצרה את עצמה באמצע משפט, ואז המשיכה ואמרה, ״למה אני בכלל עונה לך?״
חייכתי.
״את באה למשחק, נכון?״ שאלתי.
״מתי אמרנו שהוא מתחיל?״
״שבע.״
״אני לא בטוחה אם אני אספיק.״
״למה לא? את מסיימת בייביסיטר בשש וחצי, נכון?״
״כן, אבל אני אצטרך לעצור בבית ולהחליף בגדים, וזה יקח זמן,״ היא אמרה. ״וגם, אין מי שיקפיץ אותי לשם. אני גרה רחוק, זוכר?״
״אויש נו, למה את צריכה להחליף בגדים? תבואי ישר מהבייביסיטר ואני אזמין לך מונית לשם. מה הכתובת?״
למה כל כך חשוב לי שהיא תהיה שם?
זה לא מוצא חן בעיניי שנוכחותה כל כך משפיעה עליי, אבל אני רוצה שהיא תהיה שם.
אני רוצה שהיא תבין למה אני כל כך אוהב כדורגל.
היא כל הזמן צוחקת על זה, ובטוחה שכל הכדורגלנים הם מטומטמים.
היא חושבת שזה סתם משחק, ואני רוצה שהיא תראה שזאת התשוקה שלי.
המשחקים האלה, האימונים האלה, הנבחרת שלנו, הם הכל בשבילי.
״לא!״ אליסון ענתה מהר.
״למה?״
״כי כבר הזמנת לי מונית פעם אחת, אני יכולה לבדוק פשוט איך אמילי מגיעה. אל תטרח.״
היא לא מבינה שזאת לא טרחה מבחינתי?
״מתי תביני שאת לא מטריחה אותי?״
״להזמין לי מונית פעמיים נשמע כמו טרחה בשבילי.״
״לי זה נשמע כמו השקעה.״
את שווה את זה מבחינתי.
״תן לי שנייה לבדוק עם אמילי, אולי היא תוכל להקפיץ אותי. אני אחזור אלייך.״
״תחזרי אליי באמת, אל תסנני אותי גריי. אני לא אוהב שאת מסננת אותי.״
היא ניתקה.
ואני, ישבתי בצד בחדר הלוקרים, מחייך לטלפון, כמו מטומטם מוחלט.
מה הילדה הזאת עושה לי?
״וואה- אחי. אתה נראה כאילו זכית בלוטו. בשביל מי החיוך הזה? אתה בוגד בי עם מישהו אחר?!״ איידן קרא לידי, והבהיל אותי.
״תרגע. אני נראה רגיל, עזוב אותי,״ אמרתי לו תוך כדי שאני מנסה להסתיר את החיוך שעלה על פניי.
״מי זאת שגורמת לך לחייך ככה? מאהבת חדשה, ווטרס? כל כך מהר?״ הוא הקניט.
״תסתום, מזדיין. זאת אף אחת,״ מיהרתי להסביר ולהכחיש.  ״אין אף אחת, תרגיע.״
״מעניין.״
״מה?״ נאנחתי.
״לא ראיתי אותך מחייך ככה לטלפון כבר הרבה מאוד זמן, מעניין מי זאת האישה המסתורית הזאת,״ איידן המשיך לדחוק בי.
״אין אישה מסתורית, דפוק. אתה באשליות, חייכתי רגיל.״
״אם אתה אומר,״ הוא אמר את זה בטון של אני לא מאמין לך בשיט.
״אני אומר את האמת.״
״בטח, אחי. מה שעושה לך טוב.״
״למה אנחנו החברים הכי טובים? לא יכולתי לבחור פשוט בג׳ייס או משהו?״ נאנחתי בייאוש.
״כי אני הבן אדם הכי מצחיק שפגשת ואתה שמח שאני בחיים שלך כי אתה לא יכול לחיות בלעדיי?״ איידן שאל, משועשע.
״מזדיין אחד,״ אמרתי לו, ובדיוק הטלפון שלי צלצל.
מיהרתי לענות, וסימנתי בידי לאיידן שיסתום את הפה.
״אליסון?״ דיברתי לטלפון.
״אמילי תקפיץ אותי, אני אבוא.״
החיוך שלי חזר.
״יופי,״ אמרתי, מנסה להסוות את ההתלהבות בקולי, אך ללא הצלחה. ״תשבו ביציע הימני.״
״למה דווקא שם?״
״סמכי עליי פשוט. נתראה, גריי.״
״נתראה.״
איידן בהה בי עכשיו.
הייתי כל כך עסוק בלענות לאליסון ,ששכחתי שהוא ישב לידי והקשיב לי מדבר.
״אז... אליסון גריי היא האישה המסתורית, הא? ידעתי.״
״לא, היא לא,״ הכחשתי. ״ומה זאת אומרת ידעתי?״
״אתה חושב שאני לא רואה אתכם בוהים אחד בשנייה במסדרונות? בשיעורים? בכל פאקינג מקום?״
פאק, לא חשבתי שמישהו יקלוט.
״על מה לעזאזל אתה מדבר?״ העמדתי פניי תמים.
״תכחיש כמה שאתה רוצה, ווטרס. שנינו יודעים את האמת...״
״נכון, והאמת היא שלא קורה ביני לבין אליסון כלום.״
שקרן.
אני באמת לא יודע איפה אני ואליסון עומדים כרגע, אחרי הנשיקה, אבל אני אשקר אם אני אגיד שאני לא אוהב את זה.
וגם, אני לא יודע אם אליסון רוצה שמישהו ידע. יכול להיות שהיא בכלל מתחרטת שזה קרה.
לא יודע.
״איזה קטע זה שאני ואתה, שאנחנו הרי חברים הכי טובים, יוצאים עם שתי בנות שהן חברות הכי טובות.״
״אני. ואליסון. לא. יוצאים.״
איידן משגע אותי.
״בסדר. הבנתי, הבנתי...״
״ואל תספר את זה לאף אחד, אוקיי? אני לא צוחק,״ אמרתי לו. ״אני אהרוג אותך.״
״אז יש מה לספר אתה אומר, הא?״
שאלוהים יעזור לי.