היה לי קר כל כך ולא נוח שוב גופי החל לכאוב בחוזקה, פתחתי עיניי לאט השמש של הצהריים סנוורה אותי.
רק לאחר כמה שניות קלטתי שאני באוטו עם אותו בחור גבוה בעל העיניים הירוקות, הוא נסע במהירות מטורפת כאילו רדפו אחריו.
התמתחתי בכיסא אבל לא יכולתי להזיז את ידיי שעוד היו כבולות באזיקים.
אותו בחור לא התייחס אליי כלל הוא היה עסוק בכביש ואני יכולתי לבחון אותו, את השער שחור כפחם שלו כנגד עורו הבהיר את הקעקועים הרבים בידיו עד לחולצתו את שרירו ואת הטבעת השחורה שעל האצבע שלו, הוא הפנה מבטו אליי רק לרגע וחזר להביט בכביש.
"את מתכוונת להסתכל עליי ככה עוד הרבה ?", הוא שאל בנימה מלגלגת.
"אתה מתכוון להשאיר עליי את האזיקים האלה עוד הרבה ?", שאלתי באותה הנימה.
"הם אמרו שאת מסוכנת", הוא ענה ויכולתי לראות את הזלזול בפניו.
"לא מסוכנת כמוך, זה בטוח", מלמלתי לעצמי אבל הוא שמע את זה בבירור כי הנסיעה הפכה בין רגע אטית יותר.
הרגשתי את ידיו לפתע על פניי הוא לחץ על הלחיים שלי והפנה את מבטי אליו, "דברי יפה ילדה", הוא דרש עזב את פניי וחזר להסתכל על הכביש.
מי לעזאזל הוא חושב שהוא ??
הנסיעה נמשכה שעות יצאנו ממזמן מהעיר לכיוון ההרים חוצים אותם עד לים, השמש ברקע שקעה והנסיעה עברה בשקט הדבר היחידי שהרעיש היה הרדיו שהשמיע שירים ישנים מלפני עשורים שלחתי יד קדימה להנמיך את החרא הזה אבל הוא תפס בידיי ודחף אותה אחורה, "אל תגעי".
"אתה תמיד כזה אלים ?", שאלתי בכעס והוא התעלם ממני, כמה לא מפתיע.
הנסיעה המשיכה בשקט עד שהגענו לתחנת דלק הוא פנה לעברה ועצר את הרכב, "אני צריך לתדלק תישארי כאן", הוא יצא מהרכב ונעל אותו לא נותן לי את האפשרות לצאת.
דפקתי חזק על החלון עד שהוא ניגש אליי בכעס ופתח את הדלת, "מה ??".
"אני צריכה לשירותים", אמרתי ואני נשבעת שמבטו הפך כועס יותר הוא טרק את הדלת סיים לתדלק נכנס למכונית ונסע כמה מטרים קדימה אל עבר השירותים במקום.
הוא יצא מהמכונית וניגש לפתוח לי את הדלת, יצאתי מהאוטו ישר לרוח הקרה שנשבה בחוץ, אותו אחד משך אותי צמוד אליו בשביל להסתיר את האזיקים שלי מהאנשים הבודדים שעצרו באותה התחנה.
"בלי שטויות ילדה", הוא דרש בזמן שדחף אותי לתוך שירותי הנשים שהיו קטנים ומסריחים, שנים על גבי שנים שלא ניקו כאן.
הסתכלתי סביבי ומצאתי בדיוק את מה שחיפשתי, מעל הכיור ניצב לו חלון לא גדול במיוחד אבל מספיק בשביל לעבור בו אני חייבת לברוח כמה שרחוק מהבחור המוזר הזה.
טיפסתי על הכיור המסריח והחלק בידיים כואבות וקשורות דחפתי את עצמי מחוץ לחלון, הברזלים שלו השתפשפו בגופי ושרטו אותי עד שנפלתי על האדמה הקשה שמאחורי השירותים.
דפיקות חזקות נשמעו על הדלת אותו אחד ניסה בכוח לפתוח אותה, קמתי במהירות והתחלתי לרוץ רחוק אבל ככול שרצתי ככה האטתי.
גופי לא היה יכול לעמוד בזה הגעתי לגדר גבוהה ניסיתי לעבור מעליה אבל כל הגוף כאב לי ונפלתי לאחור, נשכבתי על האדמה ודמעות ירדו מעיניי.
איך הגעתי למצב הזה ??
אותו אדם מחורבן שלקח אותי הגיע אליי בריצה קלה וצחוק מתגלגל, "את לא פראיירית בכלל ילדה".
הוא צחק אבל אני לא יכולתי להגיב אז עצמתי עייני וקיוויתי שהוא ייתן לי למות שם בשקט אבל כל מה שהרגשתי זה את הידיים שלו מרימות אותי מהרצפה, הוא סחב אותי לאוטו מבלי לומר מילה.
DU LIEST GERADE
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
