לפידים בצדי המנהרה החלו לבעור המנהלת הפילה אותי בכוח על הרצפה יכולתי לשמוע את האגרופים של ג'ון מכים בקיר מנסים לשבור אותו.
המנהלת כיוונה את האקדח שלה לעברי, "תתחילי לצעוד", היא אמרה בקול שבור קמתי מהאדמה המלוכלכת והתחלתי להתקדם לאורך המסדרון.
"שמאלה", היא צעקה ואני פניתי ככה שוב ושוב כשהמנהלת צועקת לאן לפנות, המקום היה כמו מבוך תת קרקעי שבסופו היה חדר כמו בונקר עם שני כניסות מחשבים מסכים ותאי מעצר.
המנהלת הכניסה אותי לאחד מתאי המעצר ונעלה אחרי, היא הסתובבה הלוך ושוב פנתה אל המחשבים והניחה את האקדח שלה על השולחן.
"אני לא רוצה לקחת את המקום שלך", פניתי לעברה והיא הסתובבה אליי וצחקה, "כך או כך זה יקרה זה הגורל שלך להיות כאן יחד אתו ולהחליף אותי אבל למזלי תמיד יש אפשרות לשנות את העתיד".
היא נפנפה באקדח שלה מולי מבטה היה מלא שנאה.
"גם אם תהרגי אותי האנשים ממועצת הכנפיים יודעים עלייך את תשלמי על זה", ניסיתי להכניס בה הגיון אבל זה לא עזר.
תמונה הופיעה על המסכים ולכדה את מבטה, על המסך ראו את ג'ון ואדם במנהרות.
"אני אטפל בשני האידיוטים ממועצת הכנפיים אחרי שאני אטפל בשני המאהבים שלך", הכנפיים שלה נפרשו לצדדים בעצמה מטורפת הן היו עצמות ולבנות היא שלפה אחת מהנוצות שלה תקעה אותה בכף ידה עד שדם טפטף ממנה היא החלה לדקלם מילים בשפה זרה.
עיניה הפכו שחורות היא משכה את הנוצה מלאת הדם שלה ושברה אותה לפתע הופיעו בחדר שני דמויות שחורות ומפלצתיות מאיימות יותר משד החלומות שאני ראיתי.
"לכו ותביאו לי אותם ילדים שלי", היא הסתכלה על המסך והדמיות נהמו ונעלמו.
"אני אעשה מה שאת רוצה אבל בבקשה אל תפגעי בג'ון או אדם", התחננתי בפניה אבל היא התעלמה ממני הסתכלה על המסך.
הדמיות הופיעו מאחורי ג'ון ואדם הם התנפלו עליהם תקפו אותם בהפתעה המסך היה רחוק אבל יכולתי לראות את הקרב האבוד.
הם שניהם נפלו על הרצפה הסטתי מבטי מהמסך מתפללת שלא יהרגו אותם המנהלת ניגשה לפתוח את הדלת בחיוך מבחיל הדמיות השמיעו את קולן הדוחה ואז התקרבו לדלת גוררות מאחוריהם את ג'ון ואדם על הרצפה.
אדם היה חסר הכרה היא סימנה לשד להכניס אותו לתא לצדי ונעלה אותו, ניסיתי להגיע אליו מבין הסורגים ללא הצלחה הוא היה רחוק מידי המנהלת שמה את המפתח בכיס חולצתה והתקדמה לעבר ג'ון.
"ממך אני הכי מאוכזבת", היא אמרה והניחה את העקב שלה על הכתף הפצועה שלו היא דרכה עליו בחוזקה ג'ון שאג בכאב והתפרים שלו נפתחו הכתף שלו התמלאה בדם.
"גדלתי אותך כאן דאגתי לך ולמרות שהיית תלמיד מופרע הצלחתי לגרום לך להיות מדריך ובשביל מה? בשביל שתתאהב בתלמידה ותהרוס לי הכול?".
ג'ון היה משותק מכאב אבל בכל זאת הוא צחק, "את לא דאגת לי רק רצית שאהיה חייל שלך", הוא אמר בזלזול והיא שוב דרכה עליו ג'ון צרח מכאב.
"תפסיקי", צעקתי לעברה היא הסתכלה וצחקה צחוק מטורף.
"מה קרה אמיליה? את מפחדת שאהרוג את האבא של התינוק שלך?".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
