אני לב ובר חזרנו לחדר אחרי הלימודים שהסתיימו מוקדם בגלל הנשף השטותי הזה, על המיטה שלי הונחה קופסה גדולה.
"מה זה?", שאלתי את הבנות אבל אף אחת לא ידעה פתחתי את הקופסה ובתוכה הונחה שמלה שחורה ואלגנטית.
תג המחיר שהיה מודבק אליה גרם לי לפתוח עיניי בהפתעה, "איזו שמלה מדהימה, ממי זה?", לב העבירה את אצבעותיה על הבד.
בקופסה היה פתק קטן השמלה הייתה מג'ון החבאתי את הפתק מהר מתחת לעטיפות, "לא רשום", אמרתי להן עושה את עצמי מחפשת.
כל הערב היה מלא בהכנות לכבוד הנשף לב ובר לבשו שמלות לבנות מדהימות הן היו יפיפיות, לב הלוותה לי נעלי עקב שחורות וקטנות שהיו לה אני שונאת עקבים אבל ללבוש שמלה כזו עם נעליים סגורות נראה כמו בדיחה.
לב גם התעקשה לסדר לי את השער היא אספה לי אותו גבוה בשביל שיראו את המחשוף בגב, הסתכלתי במראה ולא האמנתי שזאת אני מולה.
"ליה את נראית מדהים קדימה בואי נזוז אנחנו מאחרות".
דן ואדם חיכו לנו מחוץ למגורים כרגיל, אדם היה לבוש בחליפה שחורה שנראתה עליו מדהים ודן לבש מכופתרת לבנה.
"את נראית מדהים מאיפה השמלה הזו?", אדם שאל ואני התחלתי לגמגם אולי לא הייתי צריכה ללבוש אותה אבל זה לא שיש לי שמלות אחרות ללבוש, "סתם, מהבית".
אדם תפס בידי ולוויה אותי כמו ג'נטלמן התעכבנו בגלל העקבים הלא נוחים עלינו לכיוון משרדי ההנהלה עברנו את הלובי עד למעלית.
אני ואדם עלינו לבד במעלית הוא נצל את זה לתת לי נשיקה קטנה לפני שדלתות המעלית נפתחו.
הקומה האחרונה הייתה אולם אירועים ענק חצי מהאולם היה שחור והחצי השני לבן בסוף האולם היו חלונות ענקים שהשקיפו על הים.
אנשים היו לבושים בשחור ולבן לפי הכנפיים שלהם בסוף אולם האירועים צמוד לחלונות הזכוכית העצומים הייתה במה ועל הבמה הייתה מונחת אבן ספיר כחולה עצומה בגודלה שהונחה על שולחן אבן.
"מה זה ?", שאלתי את אדם על אותה אבן והוא חייך, "תכף תראי".
המנהלת עלתה על הבמה ואחריה עלו רון וקים לבושים בלבן נעמדים בצד אחד וג'ון ועוד אחת מהמדריכות שלא הכרתי לבושים בשחור נעמדו בצד השני.
ג'ון לכד את מבטי הוא סרק את השמלה שהייתה על גופי וחייך חיוך של ניצחון זה עצבן אותי אבל לא יכולתי שלא לבחון אותו גם אני.
הוא היה לבוש במכופתרת שחורה וחלקה שהסתירה את הקעקועים שלו הוא לבש ג'ינס משופשף עם נעליים שחורות ומצוחצחות כאילו היה חייל במסדר עניו הירוקות נצצו מתחת לשער השחור שלו.
"ברוכים הבאים לנשף השחור לבן! הערב כל בני המלאכים והשדים החדשים יצטרפו למשפחותיהן", המנהלת הכריזה וכולם מחאו כפיים.
"אמה לנשן", היא קראה לפתע ואותה נערה שראיתי ביער כשג'ון תפס אותי, עלתה לבמה במחאות כפיים מהחברים והמדריכים שלה.
היא לבשה שמלה לבנה שחשפה את הגב שלה בדומה לשמלה שלי המנהלת הורתה לה להניח את ידיה על האבן.
אמה הניחה את השתי הידיים שלה על האבן שנצצה בחוזקה וזוג כנפיים לבנות בגודל של הכנפיים של אדם פרצו מגבה של אמה, כל מי שלבש לבן קרא בשמחה.
"אמיר טיגר", המנהלת קראה בקול אחד הנערים הוריד את חולצתו ועלה לבמה, זיהיתי אותו זה הנער שהביאו באזיקים שאני ואדם עמדנו מחוץ לחדר האוכל.
אמיר הניח ידיו על האבן וזוג כנפיים שחורות פרצו החוצה כל מי שלבש שחור צעק בהתרגשות וככה זה המשיך עם עוד ארבעה נערים ונערות.
"אלה בנות ובני הנפילים החדשים", המנהלת אמרה מתחילה לנאום אבל אני כבר הפסקתי להקשיב הם ירדו מהבמה והמבטים סביבי הופנו אליי בהפתעה.
"למה את לא עולה?", לב שאלה אותי לא הייתה לי תשובה לתת לה, כנראה שהמנהלת מפחדת לחשוף אותי.
ראיתי את ג'ון בשולי הבמה הוא סימן לי לבוא אחריו, "אני רגע חוזרת", אמרתי לאדם והתרחקתי מהמבטים המופתעים סביבי.
ג'ון עבר בדלת בצד האולם שהובילה אל חדר המדרגות, "אתה הולך?".
"ליה תקשיבי אם תהיה בעיה אסמס לך אני צריך שתהיה זמינה", ג'ון היה לחוץ הבטחתי לו שאהיה זמינה והוא נעלם במהירות החזקתי את הטלפון ביד וחזרתי לאולם, חיפשתי את אדם.
אחרי כמה דקות של חיפושים לא מוצלחים ודאגה לג'ון ולאדם הטלפון שלי צלצל זה היה ג'ון שדרש שאמשוך זמן ואסיח את דעתה של המנהלת.
הרמתי מבטי חיפשתי אותה היא החלה להתקדם לכיוון היציאה עקבתי אחריה עד שנתקלתי באדם והרגשתי את הלב שלי באותו רגע, נשבר ..
אדם עמד בסוף האולם כשהוא מצמיד את בר לקיר ומנשק אותה.
לא ידעתי איך להגיב או איך להסיח את דעתה של המנהלת שעוזבת את האולם, הייתי בשולי הבמה הסתכלתי על אותה אבן ענקית.
לא חשבתי יותר מידי עליתי על הבמה הנחתי את שני ידיי על האבן הכנפיים שלי פרצו בפראות והאבן נשברה לשניים.
כל האולם כולו הסתכל עליי.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
