ביומיים האחרונים לא יצאתי מאותו חדר במרפאה לפחות את האזיקים הם הסכימו להוריד ממני.
ג'ון התחלף עם מדריך אחר ששמר עליי ואדם נאלץ לעזוב יחד אתו, המדריכים התחלפו כל כמה שעות ואני התחרפנתי משעמום וכאב שהופיע מידי פעם עד שג'ון שוב חזר והפעם עם המנהלת.
"אמיליה יקרה איך את מרגישה?", היא התיישבה לצד המיטה בצורה האלגנטית המוכרת לה עם הבגדים המחויטים שלה.
"את בוודאי מבולבלת מכול מה שעברת", היא המשיכה בדבריה אבל נראה כאילו לא ממש אכפת לה מה עניתי.
"כן לגמרי", שחקתי את המשחק למרות שרק רציתי שהיא תעוף מכאן.
"דיברו אתך?", היא שאלה אותי אבל פנתה לג'ון, "הספקנו קצת לדסקס על כמה דברים".
"יופי יש לך מלווה טוב הוא ישמור עלייך", היא אמרה ויצאה מהחדר במהירות היא לא באמת הביעה בי עניין, אני לא אוהבת אותה ואני לא קונה את ההצגה האלגנטית שלה.
"היא גם פחדה ממך", ג'ון חייך חיוך לא מוכר זה שעשע אותו.
"אני יכולה ללכת מכאן עכשיו?", שאלתי וקמתי מהמיטה בקפיצה, "כן הם החליטו שאת לא מסוכנת".
לא יכולתי שלא לצחוק, אני מסוכנת?
"לב ובר רצו לבוא לבקר אותך", ג'ון פתח לי את דלת המרפאה, "מה אני אומרת להן?", הן בטוח יודעות שעברתי את הטקס כבר.
"שהכנפיים שלך בצבע שחור", הוא אמר בהחלטיות כאילו כבר עבר על הכול.
ג'ון התהלך אחרי עד שפניתי לכיוון מגורי הבנים הוא תפס בידי ועצר אותי, "לאן את הולכת?".
"לאדם", משכתי את ידי ממנו.
"את יודעת שאסור לבנים ולבנות לישון יחד", ג'ון אמר ואני חייכתי לעצמי מה הוא כבר יעשה ילשין עליי למנהלת?
"אני גם יודעת שאסור למדריכים להכניס תלמידות לחדרים שלהם", הסתכלתי על ג'ון היה לו מבט עצבני בעיניים.
"תפגשי אותי מחר על הבוקר", הוא דרש ופינה לי את הדרך.
בדקתי שאין יותר מידי אנשים שרואים אותי בדרך ונכנסתי ישר לחדרו של אדם הוא שכב במיטה שלו והתיישב כשנכנסתי.
"היי שמעתי", דן לפתע אמר כמעט לא שמתי לב שהוא שם, "מה?", שאלתי אותו במבט לא מובן.
"שהכנפיים שלך שחורות", יצא לי ולאדם לדבר על זה פעם אחת הכנפיים של דן היו לבנות כמו של לב ובר.
"כן סליחה אני עוד לא רגילה לכל זה", דן קם בחיוך, "זה בסדר אני הולך ללב", הוא יצא מהחדר ואדם משך אותי אליו למיטה.
"איך את?", הוא ליטף את פני אחרי שהתיישבתי, "ג'ון אמר לי שכולם שם פחדו ממני", אמרתי לו מבולבלת.
"אם שדים ומלאכים זה לא אמתי אז השילוב בניהם הוא עוד יותר לא אמתי", אדם צחק אבל זה הטריד אותי.
"זוכרת מה שאמרתי לך לפני שהלכת לטקס? אני שומר עלייך", אדם אמר ואבן ירדה לי מהלב אולי הכול מבולגן אבל עם אדם הכול רגוע.
"אתה לא מפחד גם?", שאלתי אותו בציניות והתיישבתי עליו בפיסוק אדם צחק בקול, "את לא יכולה עליי", הוא אמר ותפס בשני ידיי.
"חצוף", ניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו אדם קם כשהוא מחזיק בי ומפיל אותי על הגב כשהוא שוכב מעליי, "תודי בזה", הוא דרש כשידיו עוד אוחזות בידיי.
"לא", אמרתי בחיוך והוא התחיל לנשק את צווארי נשיקות ארוכות ומענגות שהעבירו בי זרמים הוא שחרר מידיי והרים לאט את חולצתי.
"אדם", עצרתי אותו והוא הרים מבטו אליי, "אני בחיים לא ..", ניסיתי להשלים את המשפט אבל רק הסמקתי.
"באמ ?", הוא שאל בהפתעה ואני הסתכלתי עליו בחיוך מובך של בתולה, אדם סידר את החולצה שלי בחזרה במקומה.
"אני רוצה להיות הראשון שלך ליה אבל רק שתהיה מוכנה".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
