חלק 66 - קטן ומופרע

2.2K 155 18
                                    

הבחילות לא עזבו אותי שוב קמתי לפני לב ונטלי אתמול בערב עוד הצלחתי להתחמק מהן אבל זה יהיה קשה להתחמק מהן גם היום.

קמתי להתלבש ויצאתי לכיוון המרפאה בדלפק ישבה אחות אחרת, "מיה נמצאת?", פניתי אליה והיא הצביעה על המסדרון, "דלת שלישית".

פניתי עם ההנחיות ונכנסתי לחדר מיה האחות שטיפלה בי אתמול פנתה אליי בלחש, "מה קורה?", היא שאלה ודמעה ברחה מעניי היא תפסה בשני ידיי, "היי הכול בסדר שבי".

התיישבתי על אחת המיטות, "אני פשוט לא ממש הצלחתי לישון הלילה אני מצטערת", מחקתי את הדמעות מעניי.

"את רוצה לנוח קצת ואז נדבר?", היא שאלה ואני הנהנתי לחיוב היא כיבתה את האור ויצאה מהחדר הנחתי את ראשי רק לרגע ונרדמתי מיד.

ישנתי טוב עד שהעירו אותי, יותר נכון עד שג'ון העיר אותי, "ילדה קומי".

"ג'ון מה אתה עושה כאן?", שפשפתי עיניי והתיישבתי על המיטה.

"מה את עושה כאן? את לא מרגישה טוב? למה לא באת ודיברת איתי?", הוא שאל במהירות ובכעס.

"לדבר אתך על מה לא הרגשתי טוב אז הלכתי למרפאה זה הכול", הוא עצבן אותי זה לא עניינו.

"אני דואג לך", הוא אמר באותו טון כעוס, "אני בספק", אמרתי בשקט אבל לא מספיק בשקט וג'ון התיישב על המיטה לצדי ונאנח.

"תראי אני לא הייתי אמור להיות המדריך והמלווה של נטלי יש כאן מספיק מדריכים בשביל זה אבל כשהכנפיים שלה הופיעו בטקס המנהלת מיד החליפה בני ובין המדריך שלה היא חשבה שאולי בגללך אני קצת יותר מבין בעניין".

ג'ון הפתיע אותי לא ידעתי מה לומר או למה הוא סיפר לי את זה דווקא עכשיו, מיה האחות נכנסה לחדר.

"ג'ון אני יכולה לעזור לך?", היא פנתה אליו והוא מיד נעמד, "באתי לראות מה עם אמיליה הכול בסדר?".

"הכול בסדר היא תחת הטיפול שלי", מיה חייכה אליו לפחות היא לא סיפרה לו.

"אני יכול לדבר אתך בחוץ?", ג'ון שאל את מיה והם יצאו מהחדר ניסיתי להקשיב להם אבל כנראה שהם התרחקו

הלב שלי דפק בטירוף רק שלא תספר לו כמה דקות חלפו עד שמיה נכנסה לחדר לבדה, "מה הוא רצה?", שאלתי אותה בדאגה.

"לשאול מה קרה, לאיים שאם אנחנו מסתירות ממנו משהו הוא יכעס אבל אל תדאגי לא אמרתי לו כלום", היא חייכה אבל אני הופתעתי.

"הוא איים?", שאלתי בחשש אבל מיה צחקה.

"אני זוכרת עוד את הימים של ג'ון כתלמיד כאן תמיד הוא היה מגיע עם חבלות על הגוף אחרי שהיה הולך מכות עם ילד או שנים בדרך כלל כאלה שגדולים ממנו", היא סיפרה ואני חייכתי.

"באמת?", צחקתי מהמחשבה על ג'ון כילד קטן ומופרע.

"כן אבל אמיליה אנחנו חייבות לדבר על הנושא שלך אני חייבת להגיד לך שזה נדיר שזה לא פשוט לנשים כמונו להיכנס להריון אבל כבר כולם יודעים כמה שאת שונה ומיוחדת", היא חייכה אליי.

מיה האחות הייתה מקסימה היא הייתה מבוגרת משאר האחיות כאן, "החלטת מה את רוצה לעשות?", היא שאלה ואני הנהנתי לשלילה.

"אני אתך במה שתחליטי אבל אני חייבת לידע אותך שבגלל שקשה לנו יותר להיכנס להריון אין לי כאן את הציוד הנדרש לעזור לך".

שייכת לי - בני הנפילים 1Där berättelser lever. Upptäck nu