אלה היו שעות הבוקר המוקדמות עמדנו בשער מחצתי את אדם בחיבוק ארוך והוא מחץ אותי עמדנו שם ככה דקות ארוכות לא רציתי שהוא יילך.
הרמתי מבטי והוא מחק דמעה קטנה שברחה, "אני תכף חוזר", הוא אמר בחיוך, "סליחה אני רגשנית לאחרונה".
"אין לך מושג כמה אני אתגעגע אלייך", הוא התכופף אל שפתיי נישק אותי לאט עצרתי את הנשיקה, "אדם יש משהו שאני צריכה שתדע", אמרתי לו והלב שלי פעם כמו מטורף.
"מה יש?", הוא עוד החזיק אותי צמוד אליו.
"אדם!", קריאה מאחור קטעה את השיחה שלנו.
אלה היו דן לב נטלי וטום שבואו להיפרד מאדם הוא שחרר אותי מהחיבוק לחץ את ידו של דן בחוזקה ואז חיבק אותו עם כמה תפיחות על השכם חיבוק קטן לנטלי ולב שאיחלו לו הצלחה.
המונית מבחוץ צפצפה הוא ניפרד מכולם התקרב אליי לנשיקה אחרונה וקטנה שנגמרה מהר מידי ויצא מהשער.
עוד דמעה ברחה מעיני אדם נסע ואפילו לא הספקנו לדבר ומי יודע מתי הוא יחזור, תום ונטלי כבר התחפפו להם דן ולב נשארו איתי הם התקרבו אליי וחיבקו אותי.
"מה את מודאגת הוא יחזור מהר בינתיים אנחנו כאן בשביל לשמור עלייך", דן אמר ולב הנהנה לחיוב, "תמיד", היא אמרה והתקדמנו יחד חזרה.
*
יום הלימודים כבר נגמר לא הצלחתי להתרכז באף שיעור רק בטלפון, מחכה מידי פעם לעוד הודעה של אדם שיכתוב לי שהוא בסדר והוא מתגעגע אליי.
יצאתי מבניין הלימודים לכיוון המגורים הייתי שקועה בטלפון מבלי להרים את המבט ממנו עד שהטלפון נילקח ממני.
"אם תמשיכי ללכת עם הראש בטלפון עוד תתנגשי במשהו", ג'ון אמר בחצי חיוך לקחתי את הטלפון ממנו בכוח וניסיתי לעקוף אותו אבל הוא חסם את דרכי.
"מה ג'ון?", נעצרתי במקומי הרמתי מבטי אליו.
"אני ונטלי ממשיכים את מה שאני ואת התחלנו אנחנו מחפשים את אבא שלכן בשביל להבין את המצב טוב יותר אולי תצטרפי אלינו?", הוא שאל ברצינות אבל אני רק צחקתי.
"ברור איזה כיף אני אתה ונטלי שלושת החוקרים".
"ילדה", הוא עצר אותי, "תאמין לי ג'ון שאם אמצא את אבא שלי עכשיו אני אהרוג אותו", אמרתי לו בתקיפות ואני נשבעת שרציתי לעשות את זה אני שונאת אותו.
ניסיתי לעקוף אותו אבל הוא שוב חסם את דרכי וזה התחיל לעצבן אותי, "מה ג'ון? מה אתה רוצה ממני?".
"את לא עצמך לאחרונה אני המלווה שלך יש רגעים שאני חולק אתך, רגשות תחושות אבל בתקופה האחרונה זאת הרגשה מעורפלת שמעולם לא הכרתי".
הוא התקדם לאט ותפס בידי חזק, "את מנסה לנתק את החיבור בנינו?".
"לא, אבל יש משהו שאני צריכה שתדע", התחלתי לספר לו עד שראיתי את המנהלת בזווית העין שלי סתמתי את פי אם היא תשמע אותי היא תשתגע.
היא קלטה את מבטי וחייכה לעברי, ג'ון עזב את ידי ולקח צעד לאחור ממני שראה אותה.
בחיי הוא כמו חייל ליד המנהלת.
"מה התחלת להגיד?", ג'ון משך את תשומת הלב שלי ממנה.
"שיש לי מלא שיעורים שאני צריכה להשלים הפסדתי יותר מידי מהלימודים, תהנה בחקירה שלך עם נטלי".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
