אני ואדם רקדנו צמוד על החוף אווירה של ערפול חושים עטפה אותנו, לרגע לא היו לי דאגות בראש המסיבה הזאת הייתה מדהימה.
אני ולב יצאנו הצידה בכדי לשתות משהו נשארנו לעמוד שם בצד ולקשקש עד שדן ואדם רצו אלינו הם הרימו אותנו על ידם ורצו למזח לא הפסקנו לצרוח שלא יזרקו אותנו למים.
"אדם אתה תשלם על זה", צעקתי כשהוא זרק אותי לתוך המים שהיו קרים וצלולים אדם ודן קפצו שניהם למים אדם שחה לעברי ותפס בי.
"על מה אתה מסתכל ככה?", שאלתי אותו בחיוך, "עליך", היה לי טוב ככה, הנחתי ידי על פניו של אדם משכתי אותו לנשיקה ארוכה ויכולתי להרגיש אותו מתגרה ממנה.
"תפסיקו להיות דביקים", לב צעקה לעברנו והיא ודן השפריצו עלינו מים, "מי שמדברת לב", אדם צעק לעברה והשפרצנו עליהם חזרה.
הרגשתי כאילו היינו סתם מתבגרים רגילים במסיבת חוף והייתי צריכה את זה כל כך, אדם סחב אותי על גבו כשיצאנו מחוץ למים.
"אדם קר לי", אמרתי לו בעייפות, "בואי נלך לשבת ליד המדורה".
נטלי ותום ישבו מול האש הם דיברו וצחקו האווירה הטובה באמת משפיעה על כולם התיישבו לצדם יחד עם לב ודן דיברנו וצחקנו אפילו הלחץ מנטלי ירד קצת.
אחת הבנות שהיו איתי בכיתה עברה לידנו, "היי ליה את יכולה לעזור לי להביא עוד שתיה משם?", היא שאלה בחיוך.
עמדתי לקום אבל נטלי עצרה אותי, "אני אלך אני גם ככה צריכה לעבור שם בדרך לשירותים".
נטלי כרגע הציע לעזור במקומי?
אדם ליטף את הרגל שלי הרמתי מבטי אליו וחייכתי נצמדתי אליו יותר.
"אל תלכי לישון הלילה בחדר אני רוצה אותך", אדם לחש לי והמילים שלו העבירו בי צמרמורת נעימה.
הנהנתי לחיוב והוא נישק אותי נשיקה קטנה שנקטעה מהר מהצרחות שהופיעו לפתע, קמנו כולנו במהירות זה היה נשמע כמו נטלי.
התקדמנו כולנו בריצה לעברה, אדם תפס בידי חזק ניסה לשמור אותי צמודה אליו.
כשהגענו הייתה שם קבוצת נערים שעמדה בחצי עיגול וצחקה, "מה קורה כאן?", לב צעקה כשנדחפנו בניהם נטלי ישבה על האדמה ובכתה.
"החדשה רואה רוחות רפאים", אחד הנערים אמר וכל החבורה שם צחקו.
דן ולב עזרו לה לקום, "אני באמת ראיתי אותו", נטלי צרחה עליהם אבל הם המשיכו לצחוק.
"אין לכם משהו יותר טוב לעשות?", אדם הסתכל על הבחורים במבט מאיים והם הלכו, "אני ראיתי אותו אני נשבעת הוא חיכה כאן שד הוא היה נראה כמו צל של מישהו ללא פנים".
כנראה שזאת לא באמת יכולה להיות סתם מסיבת חוף רגילה, "נראה לי שכדאי שנחזור", לב אמרה.
אדם התקרב לנטלי הוא תפס בה והרים אותה על ידיו כשהיא שמה את ידיה סביב צווארו רק שלא תתרגל יותר מידי.
שמנו את נטלי בחדר, לב ישבה לצידה ניסתה להרגיע אותה, "אני וליה כאן זה בסדר".
לב פנתה אל הבנים היא אמרה להם שנסתדר ושהיא תדאג לנטלי, דן נפרד ממנה בנשיקה והוא ותום יצאנו מהחדר.
"אני יכול לדבר אתך שנייה בחוץ?", אדם משך אותי החוצה סגרתי את הדלת והתרחקנו מהחדר.
"אדם, הדמות שנטלי תיארה במקום בו היא תיארה אותו, זה בדיוק כמו בחלום שלי", אמרתי לאדם והוא צחק צחוק שלא אהבתי, "זה לא הגיוני".
"אדם אני ראיתי את הדמות הזאת גם", אדם התנשם עמוק, "מחר נלך לספר לג'ון", הוא חיבק אותי חזק ואני אותו.
אדם נתן לי נשיקה קטנה במצח ואז באף ואז נשיקה ארוכה בשפתיים הוא דחף אותי לאחור עד שנתקענו בקיר הוא נצמד אליי יכולתי להרגיש כמה הוא רצה אותי שפתיו טיילו לאורך הצוואר שלי.
"אדם אין לנו איפה להיות ואני לא רוצה להשאיר את הבנות לבד", אמרתי לו מתנשפת הוא הפסיק ופסע צעד לאחור מסתכל סביבנו.
הוא משך אותי לפתע אל המחסן בסוף המסדרון.
"במחסן?", לחשתי אליו בחצי כעס וחצי חיוך.
"רצית מקום ולא להתרחק מהן ואני רוצה אותך לא משנה לי גם אם אנחנו במחסן קטן", אדם אמר בחיוך ערמומי מצמיד אותי לקיר.
הוא נישק אותי בפראות ידיו פתחו את המכנס שלי הוא הכניס את האצבעות שלו אל מתחת לבגד הים שלי מעביר בי זרמים שלא ידעתי שקיימים.
הוא משך ממני לפתע את המכנס בפראות ואז פתח את שלו תפס בטוסיק שלי והרים אותי על ידיו כרכתי את רגלי סביבו וגנחתי בשקט.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
