ידיים קרות העירו אותי מהשינה, קיוויתי שאלה הידיים של אימא שמעירה אותי כמו בכל בוקר אבל אלה לא היו הידיים שלה.
אלה היו הידיים של אותו בחור שגרר אותי מהתא באמצע הלילה וזה לא היה חלום רע זאת הייתה המציאות והיא הייתה נוראית.
הוא משך אותי החוצה בפראות מהרכב, "רגע לא", קראתי כשהוא המשיל להתקדם אל עבר שער ברזל עצום בגדלו שנפתח לאט.
מאחורי אותו שער הברזל עמדה אישה מבוגרת לבושה בצורה אלגנטית כמו פעם, בשמלה שהגיעה עד מתחת לברכיים וז'קט מחויט מעל.
היא התקרבה לעברנו כשהעקבים שלה מקשים בכול צעד, "ג'ון איך עברה הנסיעה הארוכה ?" אותה אישה מבוגרת שאלה בחינניות.
ג'ון ? זה השם של הבן זונה שגרר אותי הנה.
"לא פשוטה", הוא חייך גם ונישק את הלחי שלה מה זה הסרט הדפוק הזה ומי זה הבן אדם הזה שמחייך פתאום ואיפה האידיוט שלקח אותי עד לכאן ??
אותה אישה מבוגרת עם עיניים גדולות וחומות פנתה אליי, "את בוודאי אמיליה את נראית נורא יקירתי", היא אמרה בדאגה אבל אני לא קניתי את זה וגלגלתי עיניי היא המשיכה לחייך והרימה את ידה באוויר, "שניכנס ?".
ג'ון הניח את ידו על גבי ודוחף אותי אחריה, "אני מזהיר אותך ילדה אל תעשי שטויות, לא מולה", הוא לחש לאוזן שלי וגופי סמר מהלחישה שלו.
הסתכלתי סביבי בתדהמה כשעברנו את השער, המקום היה נראה מדהים בניינים ישנים אבל מעוצבים ומסביבם רק מדשאות ירוקות, התקדמנו לאחד הבניינים הכניסה שלו נראתה כמו לובי של בית מלון ! מה זה המקום הזה ??
נכנסנו לחדר האחרון בקומה הוא היה ענק עם חלונות שהגיעו עד התקרה, שולחן עץ גדול ומדפים מלאים בחפצי אומנות.
אותה אישה ישבה מאחוריי השולחן וג'ון הושיב אותי בכוח על אחד הכיסאות מולה.
"תוריד ממנה את האזיקים האלה", האישה המבוגרת דרשה וג'ון תפס בידיי ושחרר את האזיקים.
חייכתי לרגע קטן ידיי היו חופשיות סוף סוף והקלה מטורפת הציפה אותי.
ג'ון לא הבין את פירוש החיוך שלי והתכופף לעברי, "אל תשמחי יותר מידי", אני שונאת אותו כל כך, בן זונה !
"אמיליה יקרה במסגרת עזרה לקטינים שאנו עורכים בשיתוף פעולה עם המשטרה הוחלט לשכן אותך כאן במוסד לעבריינים צעירים עד למשפט שלך", אותה אישה זקנה החלה לקשקש.
"רגע רגע תעצרי זאת טעות אחת גדולה אני לא אשמה אני לא פושעת ואת לא יכולה להכניס אותי לכאן על דעת עצמך או לשלוח את כלב השמירה שלך לאסוף אותי !".
קמתי על רגליי והעפתי את הכיסא לאחור ג'ון היה עצבני הוא רצה להגיב אבל אותה זקנה עצרה אותו בהנפת יד בלבד, "אני קיבלתי תמיכה מלאה מאימא שלך".
"מה ?", שאלתי בצחוק בלתי נשלט אימא שלי לא תיתן לזה יד, אין מצב, האישה המבוגרת הניחה מולי לפתע טלפון קווי היא וג'ון יצאו מהחדר יחד והטלפון צלצל ברגע שהדלת נסגרה אחריהם.
הרמתי את הטלפון ושמעתי את קולה של אימא שלי קוראת בשמי, דמעות חנקו את גרוני.
"אימא את חייבת לעזור לי אני לא יודעת איך הגעתי הנה כל הגוף כואב לי אני מותשת".
"ילדה שלי אני יודעת שאת לא אשמה תהיה חזקה אני מטפלת בזה השגנו עורך דין מעולה אני אוציא אותך משם אבל כרגע זה הכי טוב ובטוח שתישארי שם, את בוטחת בי ?", היא שאלה אבל לא יכולתי לענות היא הבינה אותי והשיחה התנתקה.
לא שמתי לב כמעט שג'ון ואותה אישה מבוגרת חזרו, "ג'ון תלווה אותה לחדר שלה".
יצאתי מהבניין צעדתי מבלי לדעת לאן אני הולכת כשג'ון מאחוריי, אנשים שהסתובבו בנינו נעצו בי מבטים כל מבט כאב יותר ויותר ונפלתי על המדרכה, וויתרתי על עצמי כמו שלא וייתרתי מעולם.
ג'ון התכופף אליי הוא מיהר לאחוז בי לפני שגם ראשי התנגש במדרכה, "היי ילדה אל תישברי לי עכשיו", הוא הרים אותי בין ידו, עצמתי עיניי והוא נשא אותי במשך כמה דקות.
קולה של דלת נפתחת ולחשושים נשמעו, "ג'ון זאת היא ? היא בסדר ?", קולה של בחורה נשמע.
"היא תהיה בסדר", ג'ון ענה לאוויר לא ידעתי עם מי הוא מדבר רק הרגשתי אותו מניח אותי על מיטה נוחה ונרדמתי.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
