הצרחה שלי טלטלה את המסדרונות, "אמיליה", שמעתי את ג'ון צורח בשמי אבל לא ידעתי באיזה כיוון הוא נמצא מולי עמד אחד השדים של המנהלת הוא היה מבחיל והתקרב לעברי.
מעדתי לאחור השד נהם נראה שהוא עומד לקפוץ עליי אבל הוא לא זז, משהו חדר את גופו והוא צווח, הדמות נעלמה זאת הייתה חרב כמו שג'ון השתמש בה על שד החלומות.
נעמדתי לאט מביטה בבן אדם שהחזיק את החרב הוא היה גבוה עם שיער ועיניים דומים לשלי הוא חייך והתקרב אליי כבר ראיתי אותו בעבר, אח שלי.
"זה כמו להסתכל במראה מעוותת", הוא אמר בחיוך, "הכול בסדר אחות קטנה?", הייתי יותר מידי בשוק בשביל לענות לו.
"אמיליה אין טעם לברוח", קולה של המנהלת הדהד במסדרונות אחי שלח ידו לעברי תפסתי בה והוא הוביל אותנו אל מחוץ לבניין.
"לא חכה", אמרתי לו כשהשמש מבחוץ סנוורה את עייני והרוח הכתה בנו, "ג'ון ואדם הם עדיין בפנים עם המנהלת", משכתי את ידי ממנו.
"האנשים שלי שם הם יוצאו אותם", הוא אמר בגאווה, "איזה אנשים?", התנשפתי בכבדות רציתי ליפול על הדשא מרוב חולשה.
"מסדר הכנפיים, לפני שגיל ואוהד נכנסו למנהרות אחרי המנהלת הם קראו לנו הנה", הוא הסביר ואני כבר הייתי קשת תפיסה.
"אתה חלק מהמסדר הדבילי הזה?", שאלתי אבל המנהלת יצאה החוצה היא הביטה בנו בשנאה ופרשה את הכנפיים שלה בעוצמה.
"זה אתה באת להחליף אותי אני לא אתן לך'', המנהלת צעקה לעבר אחי הוא פרס את כנפיו שהיו כמו שלי.
היא רצה לעברו במהירות דחפה אותו לאחור והעיפה אותו על אחד מהעצים החרב בידו נפלה היא פנתה לעברי שלפתי כנפיי ניסיתי להתגונן אבל היא הייתה חזקה ומהירה ממני.
היא העיפה אותי אל עבר הבניין בפראות, התנגשתי עם הגב שלי בבניין ונפלתי קדימה על כמה סלעים שהראש והבטן שלי נחבטו בעצמה.
שכבתי שם על הסלעים מבלי לזוז, אחי התקרב אל עבר המנהלת וחבט בה בעצמה אדם ג'ון ועוד שלושה גברים יצאו גם הם מהמנהרות הם כולם הקיפו אותה.
שני גברים מהמסדר תפסו בידיה של המנהלת אחי הרים את החרב מהרצפה והתקרב לכיוונה של המנהלת היא צעקה לעברו משהו אבל לא יכולתי לשמוע.
אחי הרים את החרב באוויר עצמתי עיניי לפני שהוא פגע בה, פתחתי עיניי לאט המנהלת שכבה על האדמה.
שכבתי גם אני מבלי לזוז הגוף שלי היה משותק אבל יכולתי להרגיש את הדם שיורד מבין רגליי וידעתי בדיוק מה זה אומר.
אחי וג'ון רצו לעברי, ג'ון הרים אותי מהסלעים והניח אותי בזהירות על הדשא, "אמיליה היי ילדה תעני לי", ג'ון תפס בפני לא יכולתי לזוז אבל ראיתי ושמעתי אותם.
הסתכלתי על ג'ון במבט חלול, "אמיליה בבקשה תגידי משהו", אחי החזיק בידי חזק לא הזזתי מבטי מג'ון.
"ילדה", עניו של ג'ון הפכו אדומות מדמעות אבל הוא לא בכה הוא שם ראשו על הבטן שלי.
דמעות מילאו את עיניי היה קשה לי לנשום בין המילים, "הוא נפל".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
