אני וג'ון היינו בספריה הקטנה חפשנו עוד רמזים, מילים קטנות בספרים, משהו שייתן כיוון ויאשר שבאמת היה מישהו שהתהלך בין העולמות אבל הראש שלי היו מלא במחשבות על אדם.
לא ראיתי אותו מאז שהלך אתמול מהחדר שלי בכעס, חשבתי על הנשף הזה שהוא דיבר עליו.
"מה זה הנשף השחור לבן?", שאלתי את ג'ון הוא היה שקוע עמוק באחד הספרים למרות שהוא לא נראה הטיפוס המלומד כל כך.
ג'ון הרים מבטו מהספר, "תראי זה נורא נחמד אבל את לא יכולה להיות הבת זוג שלי לנשף", חיוך ערמומי נמתח על פניו, הוא כזה מעצבן!
"זה מסורת אחרי שהתלמידים עוברים את הטקס ביער והכנפיים שלהם יוצאות מקיימים את הנשף השחור לבן ולפי צבע הכנפיים שלהם מקבלים אותם לקבוצות שלהם זה עוד שלב שצריך לעבור זה גם מקל על הכאב הפיזי והנפשי".
לפני הצבע של הכנפיים מחלקים אותנו לקבוצות? עם כל מה שקורה אולי ינסו לפצל אותי לשנים.
"ומה יהיה איתי?", הסתכלתי על ג'ון, "אני מאמין שהמנהלת כבר תמצא פתרון", הוא סגר את הספר שקרא ועבר לספר אחר אבל זה לא באמת יעזור אנחנו כאן כבר שעות.
"זה חסר טעם חייבים להגיע לספריה שבמשרד שלה אני בטוחה שנמצא שם משהו, יש לך רעיון איך להיכנס לשם?", קמתי ממקומי כבר כאב לי הגב מלשבת ולחפש.
ג'ון סגר את הספר שהחזיק והסתכל עליי בעיניים הירוקות שלו, "כן אבל אשאיר את זה בינתיים אצלי", הוא אמר ואני לא יכולתי שלא לצחוק.
"תפרוץ לשם בזמן הנשף?", שאלתי והוא הנה בחיוב.
"לא אמרת שהמנהלת רואה את העתיד?", למרות שאם היא כבר יודעת היא הייתה מנסה לעזור לנו להבין או לעצור אותנו.
"רק אם היא נועצת את הנוצות שלה", ג'ון אמר וזה גרם לי לתהות, "אמרת שהיא כבר בחנה אותי לא?", היא נעצה את הנוצות שלה בי.
"כן אחרי הטקס בזמן שישנת במרפאה ובגלל זה את גם לא באה איתי", הוא אמר.
"לא חשבתי להציע", אמרתי למרות שכן חשבתי על זה עניין אותי לדעת מה היא מסתירה שם.
"שקרנית", ג'ון צחק וחזר להתרכז בספרים.
*
ביקשתי מלב שתקבע עם אדם על המדשאות, לי הוא לא ענה אז הייתי צריכה לתחמן אותו קצת הוא עמד שם נשען על אחד העצים בשילוב ידיים.
סחבתי את הפיצה בידיי והגעתי מולו בחיוך, "מה זה?", הוא הסתכל עליי במבט מופתע, "התנצלות", הייתי חייבת לסדר דברים בנינו.
"מאיפה הבאת פיצה?", הוא שאל ואני צחקתי, "אתה לא תאמין לזה אבל העולם כל כך מתקדם שהם עושים משלוחים וזה עוזר אם הטלפון שלי חזר אליי", אמרתי והגומה האהובה עליי הופיעה על פניו של אדם.
ישבתי בחיקו של אדם אכלו יחד פיצה, יום בלעדיו והתגעגעתי אליו, "מה קרה עם ג'ון אותו היום?", אדם שאל לפתע.
"הוא סיפר לי שהוא היה המלווה שלך ומה קרה", הרמתי מבטי אל עיניו החומות של אדם והוא זז באי נוחות, "ועל זה שהוא גנב?", הוא שאל בכעס מדבר על אותם זיכרונות.
"ועל זה שנכנסתי הנה למרות שיכולתי לחיות את חיי מבלי שהכנפיים שלי יתפרצו בכלל", אמרתי לו על הכאב הקטן הזה, גם אני כמו אדם רציתי חיים רגלים עם הורים רגילים כמו שסיפר לי אז.
"לא רציתי להציע את זה כי ידעתי שלא תרצי אבל עכשיו שאת יודעת עליו יותר ליה אני יכול להראות לך איך לנתק את הקשר בניכם", הופתעתי לשמוע למרות שמובן למה אדם ירצה שאני אנתק את החיבור שלי מג'ון.
"רק אם תרצי כמובן, אני יודע מה זה לחיות עם הכאב הפיזי והנפשי הזה בלי מלווה זה לא קל אבל אוכל לעזור לך", אדם היה לחוץ אני יודעת שהוא חושב שהוא יכול לעזור אבל כרגע אני לא חושבת שאוכל לעמוד בכל זה לבד.
"אני אחשוב על זה", אמרתי ונשקתי את שפתיו של אדם נשיקה אחת קטנה על שפתיו.
"אבל בינתיים יש משהו חשוב יותר תהיה הדייט שלי לנשף?", שאלתי ואדם צחק, "כמובן".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
